שירה ארונסון

איך נראה מופע שלי

התחלתי כזמרת, ואת זה שומעים עוד לפני שאני מתחילה לזוז. הטריטוריה שלי היא בורלסק גלאמורי — מחוך, מניפת נוצות, קצב איטי, ושיר חי בפתיחה כשמבקשים מראש.

אני עובדת במחוך אמיתי עם עצמות פלדה. הוא משנה את הקו לגמרי, והוא גם הסיבה שאני עובדת לאט — במחוך כזה אי אפשר למהר, וזה יוצא לטובת המופע.

עשר שנים על במה עם מיקרופון עושות דבר אחד שקשה ללמוד אחרת: אני לא ממהרת למלא שקט. אני יכולה לעמוד שתי שניות בלי לזוז, והחדר ימשיך להסתכל. בבורלסק זה שווה יותר מכל תנועה מסובכת.

למי אני הכי מתאימה

יום הולדת, מסיבות תמטיות, ערבים רטרו. וגם מסיבת רווקים — הקו הגלאמורי מוריד מבוכה כי הוא משועשע ולא כבד.

אני עובדת טוב במיוחד מול קהל מעורב. בבורלסק אין שום דבר שגורם למישהי בחדר להרגיש לא בנוח, ובגלל הסגנון שלי הרבה נשים דווקא נהנות יותר מהגברים.

ומי שרוצה פתיחה חיה — זה אני. אין עוד מישהי בגלריה ששרה, ובערב שבו יש שולחן ואנשים שיושבים מסביבו זה משנה את כל הכניסה.

איפה זה עובד הכי טוב

חדר עם שני מטר לרוחב בשביל המניפה, כיסא בלי ידיות, ואור חמים. אני לא צריכה תקרה גבוהה ולא רצפה מיוחדת.

עובדת ברמת גן, פלורנטין, חולון, בת ים, ראשון לציון, פתח תקווה ואשדוד. גם לצימרים.

מה אני לא עושה

לא שרה קריוקי ולא לוקחת בקשות באמצע. שיר אחד בפתיחה, מוכן מראש ומותאם לחדר — זה לא ערב ג׳אז ואני לא להקה.

לא נוגעים במניפה — נוצות נתלשות מנגיעה אחת והיא עולה כמו מופע שלם.

לא מצלמים, לא נוגעים בי בלי הזמנה, והמופע נגמר כשהוא נגמר.

איך הגעתי לזה

למדתי שירה ועבדתי שנים בהרכבי ג׳אז קטנים. במה הייתה לי מגיל שבע עשרה, פשוט עם מיקרופון ביד.

לבורלסק הגעתי דרך ערב אחד שבו הוזמנתי לשיר בהפקה רטרו. ראיתי שם מה עושה רקדנית בזמן שאני עומדת ליד המיקרופון, והבנתי שאני רוצה להיות בצד השני של הבמה. תוך חודשיים הזמנתי את המחוך הראשון שלי.

אני עשרים ושמונה, מזה שש שנים בזה. עדיין שרה מדי פעם בהרכב, ובלי זה הקול יורד תוך חודש.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

מחוך, שמלה, מניפת נוצות, נעליים והמוזיקה — swing, soul, big band. התיק גדול בגלל המניפה.

ממכם: שני מטר לרוחב, כיסא בלי ידיות, ואור חמים. נורה צהובה או מנורת שולחן — באור לבן קר כל הרטרו מתפרק.

וחדר צדדי לעשר דקות. מחוך עם עצמות פלדה לא נסגר לבד ולא נסגר מהר.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

מבקשים את השיר ביום עצמו. אני צריכה לדעת מראש כדי לבחור משהו שמתאים לחדר ולוודא שיש איפה לעמוד. בהתראה של שעה זה פשוט לא קורה.

כורסה עם ידיות במקום כיסא. חצי מהמופע שלי בנוי על כיסא, ובכורסה עם ידיות אין לי איפה לעבוד.

אור לבן חזק. הורג את הרטרו לגמרי.

נוגעים במניפה. קורה כל ערב שני, ולכן אני אומרת את זה בקול לפני שמתחילים.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

רוצים פתיחה בשיר או בלי. השאלה הראשונה, כי מזה תלוי איך בנוי כל הערב ומה אני מביאה.

יש כיסא בלי ידיות ושני מטר לרוחב. מזה תלוי אם המניפה בכלל נפתחת.

איזה אור. חמים. אם אין — אני מביאה תוכנית אחרת.

מי בחדר. קהל מעורב זה המצב שאני הכי אוהבת, ואם יש נשים בחדר אני מכוונת חלק מהמופע גם אליהן.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אתם מקבלים שעה, רשימה קצרה — כיסא, מקום למניפה, אור חמים — ובקשה אחת להעביר לאורחים: לא לגעת במניפה.

ביום עצמו אני כותבת כשאני יוצאת. מגיעה במונית בגלל התיק, לבושה רגיל לגמרי.

מבקשת עשר דקות בחדר צדדי בשביל המחוך, ומשם המופע. בסוף אורזת, מקבלת תשלום ויוצאת.

מה כלול ומה לא

במחיר: המופע, התלבושת, המניפה, השיר החי אם ביקשתם, המוזיקה והנסיעה בגוש דן. בלי תוספת על תחפושת ובלי דמי שירות.

מה שלא: כיסא, רמקול ותאורה. ולשיר החי אני לא מביאה מיקרופון — בחדר רגיל הוא לא נחוץ, ובאולם גדול צריך שיהיה שלכם.

למה שיר חי בפתיחה משנה את כל הערב

זה הדבר שהכי קשה להסביר בהודעה, אז אנסה כאן.

מופע שמתחיל ממוזיקה מוקלטת מבקש מהחדר להתארגן — אנשים מפסיקים לדבר בקצב שלהם, מישהו עוד מוזג, מישהו מסתובב באיחור. עוברות שלושים שניות עד שכולם בפנים, ואת השלושים האלה כבר לא מחזירים.

קול חי עושה את זה מיד. אני מתחילה לשיר בלי הכרזה, והחדר נדרך בתוך שתי שניות — כי צליל חי מזוהה אחרת מרמקול, וזה עובד גם על מי שלא שם לב שנכנסתי.

ומשם המופע כבר לא צריך לטפס. כשהשיר נגמר, כולם מסתכלים, ואני מתחילה מהנקודה שאליה מופע רגיל מגיע רק באמצע.

לכן אני מבקשת לדעת מראש. שיר צריך להתאים לחדר ולגודל שלו, ואת זה בוחרים בשקט לפני, לא בדלת.

מתי עדיף לכם מישהי אחרת

אם רציתם אקרובטיקה, פול או מופע אנרגטי ומהיר — לא אני. אני אציע אווה רייט לקו הספורטיבי או לנה הופמן לאנרגיה עירונית.

ואם אהבתם את הקו הרטרו — דינה קליין עושה וינטג׳ עם מניפה בגרסה אחרת, ויסמין קוראל בורלסק קלאסי.

איך להזמין אותי

שם, שעה, כתובת, כמה אורחים, ויש כיסא בלי ידיות. על הכיסא אני שואלת תמיד.

מחיר רגיל ובלי מקדמה. את כל הגלריה רואים כאן. ואם אתם מתלבטים — תארו לי את הערב בשתי שורות, ואני אגיד בכנות אם אני מתאימה לו או שעדיף לכם מישהי אחרת.

ואם אתם לא בטוחים לגבי הכיסא — שלחו תמונה של החדר. אני רואה מיד אם יש מה לעבוד עליו ואם יש מספיק מקום למניפה, ואני עונה תוך דקות. זה חוסך את המצב שבו אני מגיעה ומגלה שהחלק הכי טוב שלי לא יקרה הערב.