קרן שביט

החצי האיטי של הזוג

אני עובדת בזוג קבוע עם דנה לבנה, ותפקידי בו ברור: אני זו שמורידה את הקצב.

בנומר זוגי דנה פותחת באנרגיה גבוהה, ואני נכנסת אחריה. החדר עובר משתי דקות של רעש לשתי דקות של שקט, וזה הרגע שבו אנשים מפסיקים לדבר. בלי הניגוד הזה שתי רקדניות זה פשוט יותר מאותו דבר.

ואם מזמינים רק אותי — זה בדיוק אותו סגנון, פשוט בלי החצי המהיר.

בורלסק: על מה הוא בנוי

בורלסק הוא הסגנון שלי, והוא בנוי על שלושה דברים שאין להם קשר לאקרובטיקה.

תלבושת. מחוך, כפפות ארוכות, מניפת נוצות. כל פריט יורד בזמן שלו, והנומר הוא רצף של שכבות ולא קטע אחד. בלי תלבושת אין בורלסק, יש ריקוד.

תזמון. העצירות חשובות מהתנועה. אני יכולה לעמוד שתי שניות בלי לזוז והחדר ימשיך להסתכל — זה נלמד ולא מגיע מעצמו.

אור. זה הסגנון שהכי תלוי בו. באור תקרה לבן חצי מהעבודה שלי נעלמת, כי נעלם הצל. מנורה אחת או שתיים מהצד משנות את זה לגמרי, וזה שלוש דקות עבודה מצידכם.

פאשן: כשהחדר לא מתאים לבורלסק

פאשן הוא הסגנון השני שלי, ואני עוברת אליו כשאין תנאים לראשון: חדר גדול מדי, חבורה רועשת, או אור שאי אפשר להנמיך.

הוא בנוי אחרת — לא ריבוע אלא קו. מסלול ישר של ארבעה עד חמישה מטר, הליכה, עצירה, סיבוב. אין בו אביזרים כמעט, והוא עובד גם באור חזק.

ויש לו יתרון שאני משתמשת בו הרבה: הוא לא פונה לאף אחד ספציפי. בחדר מעורב, שבו חלק מהאורחים לא בחרו להיות שם, זה בדיוק מה שצריך.

למה המחוך קובע את הלוח

פרט טכני שמשפיע על השעה שלכם, אז עדיף לדעת מראש.

אני עובדת במחוך אמיתי עם עצמות, ולבישה שלו לוקחת רבע שעה עד עשרים דקות. אי אפשר לעשות את זה בעמידה ליד הכיור, ולכן אני מגיעה כחצי שעה לפני השעה שנקבעה וצריכה חדר עם דלת שנסגרת.

זה לא זמן המתנה מיותר אלא חלק מהמופע. חבורה שיודעת את זה מראש לא שואלת «מתי מתחילים» ברגע שאני נכנסת בדלת, וזה חוסך את הרגע הלא נוח היחיד שיכול להיות בהתחלה.

המחוך גם מכתיב את הקצב: בו אי אפשר למהר, וזה בדיוק מה שהופך את הנומר לאיטי. זה לא בחירה סגנונית בלבד, זה גם פיזיקה.

פין-אפ: הצד שמצחיק

הסגנון השלישי, וההפך הגמור משני הראשונים.

פין אפ הוא אור מלא, מוזיקה מוכרת משנות החמישים והשישים, והרבה חיוך. הוא מצחיק אנשים לפני שהוא מרגש אותם, וזה הופך אותו לפתיחה טובה במיוחד לחדר שלא בטוח איך להתנהג.

אני מציעה אותו הרבה לימי הולדת מעורבים ולערבים שמתחילים מוקדם. הוא עובד גם באור יום, וזה נדיר בקטלוג.

התלבושות שלי

מחוך עם עצמות, שמלת מעטפת, כפפות ארוכות, מניפת נוצות, עקב קלאסי ותכשיטי ערב. הכול שלי ואין מה לארגן מצידכם.

בפורמט ארוך אני מביאה גם סט שני לפין-אפ — שמלה בגזרה אחרת, נעליים אחרות ומטפחת ראש. זה מה שהופך ערב לשני חצאים במקום לחזרה על עצמו, וההחלפה לוקחת כעשר דקות.

מה שאני לא מביאה: מוזיקה משלכם. הפלייליסט שלי בנוי מסביב למעברים בין הקטעים, וטראק מהיר במקום הלא נכון שובר את כל המבנה. אם יש שיר אחד שחשוב לכם — אפשר לשלב, יותר מאחד כבר לא.

מה שצריך לסדר לפני

• שניים וחצי על שניים וחצי מטר פנויים, רצפה קשיחה, שטיח לגלגל הצידה
• אור תקרה כבוי, מנורה אחת או שתיים מהצד
• כיסא יציב בלי ידיות, אם יש חלק בישיבה
• חדר עם דלת ומראה — המחוך לוקח כרבע שעה
• רמקול בינוני; אני לא עובדת בעוצמה

ובזוגי צריך יותר: שלושה על שלושה, כי דנה עובדת רחב.

איזה חדר הכי שלי

חבורות של שישה עד חמישה עשר, ובעיקר ערבים מעורבים. בורלסק אפשר לצפות בו מהצד השני של החדר בלי להרגיש חובה להגיב, ולכן חדר עם בני זוג וקולגות מקבל אותו טוב.

מצוין ליום הולדת של שלושים פלוס ולאירוע חברה. פחות מתאימה למסיבה של עשרים איש שכבר שתו שעתיים — שם צריך את דנה, לא אותי, ואני אגיד לכם את זה בהודעה.

מה קורה בחדר שלא בטוח

זה החדר שאני מקבלת הכי הרבה, ולכן שווה לתאר מה אני עושה בו.

ערב מעורב, חלק מהאורחים לא ידעו שיהיה מופע, ואף אחד לא בטוח איך להתנהג. במצב כזה רקדנית שנכנסת באנרגיה גבוהה נתקלת בקיר.

מה שאני עושה: מתחילה מאוד לאט, בלבוש מלא, ובלי לפנות לאף אחד. הדקות הראשונות נראות כמעט כמו הופעה על במה — יש מרחק, ואפשר פשוט להסתכל. אחרי שתיים-שלוש דקות החדר מבין שלא דורשים ממנו כלום, ומשם הוא נפתח לבד.

מה שאני לא עושה: לא מוציאה אף אחד למרכז, לא מבקשת תגובה ולא מתקרבת למי שלא הזמין את זה. בורלסק לא צריך קהל משתתף, הוא צריך קהל שמסתכל.

למה אנחנו עונות מהר בסופי שבוע

כי אנחנו מתכננות אותם ככה. חמישי ושישי אצלנו שמורים לעבודה, ולכן בקשה שנתקלת ב«אין מי שפנויה» אצל אחרות לרוב עדיין פתוחה אצלנו.

וזה נכון במיוחד להזמנה זוגית: שתי רקדניות פנויות באותו ערב זה נדיר, ואצלנו זה ברירת המחדל כי אנחנו יוצאות יחד.

ארבע שאלות שחוזרות

«כמה זמן הנומר?» עשרים עד עשרים וחמש דקות בסולו. בפורמט ארוך מתווספת החלפת תלבושת ומעבר לפין-אפ, וזה כארבעים.

«אפשר בלי מחוך?» אפשר, אבל אז זה כבר לא בורלסק אלא פאשן. שניהם טובים, פשוט אחרים — תגידו מה אתם מדמיינים ואני אגיד מה מתאים.

«יש לנו רק אור תקרה.» אז אני אביא את הנומר לפאשן ולפין-אפ, שעובדים גם באור חזק. בורלסק באור לבן מלמעלה מאבד את מה שהוא.

«אנחנו לא בטוחים אם זה מתאים לחדר שלנו.» תכתבו מי בחדר ומה גודלו. ברוב המקרים מסתבר שדווקא מתאים, ואם לא — אני אציע מישהי אחרת מהקטלוג.

העונה כמעט לא משנה אצלי

אצלי העונה כמעט לא משנה, וזה נדיר בקטלוג.

אני לא צריכה חצר, לא צריכה בריכה ולא צריכה מקום גדול — הסגנון שלי חי בסלון עם תאורה נמוכה, וכזה יש בכל עונה. בחורף זה אפילו נוח יותר: החצרות ריקות, השכנים בפנים, ואפשר להתחיל מוקדם.

מה שכן משתנה: בקיץ, כשהערב עובר למרפסת, אני מבקשת לחזור פנימה לחלק שלי. מחוך ומניפת נוצות ברוח זה לא מופע אלא מאבק, ובמרפסת פתוחה זה נראה מיד.

אז חלוקת עבודה סבירה בערב קיצי: החלק בחוץ הוא של דנה, החלק בפנים שלי.

לאן אני נוסעת

גוש דן והמרכז: תל אביב, רמת אביב, רמת גן, הרצליה ורעננה, וכל אזור הפעילות בתיאום רגיל.

המחיר כמו בכל הקטלוג. תשלום במזומן בסוף הערב.