מאיה בריז

איך נראה מופע שלי

אני לא עובדת במועדונים כהים. אני עובדת בשמש: go-go על במות לבנות ליד בריכה, מופעי יאכטה עם הים מאחורי, מסיבות חוף אחרי הצהריים. זה סגנון אחר לגמרי — פתוח, אנרגטי, בלי המתח של חדר סגור.

אני גולשת באמת מגיל שש עשרה, והגוף שלי בנוי מזה. זה נשמע כמו פרט קטן ובפועל זה נראה: יש הבדל בין שיזוף אמיתי לבין תרסיס, ובין מישהי שרגילה לזוז על משטח לא יציב לבין מישהי שלמדה תנועה במראה.

המופע שלי בנוי לצפייה עם קוקטייל ביד. אין בו שיא דרמטי אחד, יש בו זרימה של ארבעים דקות שאפשר להיכנס ולצאת ממנה. על יאכטה או ליד בריכה זה בדיוק מה שצריך.

למי אני הכי מתאימה

מסיבות בריכה, יאכטות, וילות עם חצר. צימר עם בריכה בקיץ — זה המגרש הביתי שלי.

מסיבת רווקים ביום, כזאת שמתחילה בשתיים אחר הצהריים ליד מים. הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה, ואף אחד לא מציע את זה.

בערב בדירה סגורה אני עובדת, פשוט תדעו שאתם מקבלים ממני שמונים אחוז. הסגנון שלי צריך אור ומרחב.

איפה זה עובד הכי טוב

כל מקום עם מים או עם חוץ. וילות בהרצליה ובראשון, גגות בבת ים ויפו, יאכטות מהמרינה. מגיעה גם לנתניה ולאשדוד, שם יש הרבה צימרים עם בריכה.

בחורף אני עוברת לחללים סגורים עם אור טוב. מלון עם חלון גדול עובד, לופט חשוך פחות.

מה אני לא עושה

לא נכנסת למים בזמן המופע, וזה השאלה שאני מקבלת הכי הרבה. הסיבה פשוטה: אחרי המים המופע נגמר, ואי אפשר להמשיך. אחרי שסיימתי — אם הזמינו אותי להישאר כאורחת ורוצה, זה כבר משהו אחר, וברוב הפעמים אני פשוט הולכת הביתה.

לא נוגעים בלי הזמנה, לא מצלמים. המופע נגמר כשהוא נגמר, בלי המשך.

איך הגעתי לזה

גלישה מגיל שש עשרה, ובגיל תשע עשרה עבדתי בבית קפה על החוף בתל אביב. שם ראיתי לראשונה מופע go-go ליד בריכה והבנתי שאפשר לעבוד בשמש ולא במרתף.

למדתי go-go שנתיים, אבל את רוב מה שאני עושה הביא לי הים. גלישה מלמדת אותך לזוז על משהו שזז מתחתיך, ועל סיפון יאכטה זה בדיוק מה שצריך. רקדניות שבאו מסטודיו מתקשות שם.

אני עובדת חמש שנים, בעיקר בעונה. בחורף אני גולשת ומאמנת, ובקיץ כמעט לא רואים אותי בבית.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

שתיים-שלוש תלבושות חוף, סרונג, משקפי שמש והמוזיקה שלי — deep house ו-afro. תיק קטן, אני רגילה לזוז קל.

ממכם: משטח יציב באורך שני מטר. על יאכטה זה הכי חשוב, כי סיפון רטוב עם עקבים זה לא עובד ואני אעבוד יחפה. ורמקול שנשמע בחוץ — בחוץ הצליל נבלע, ומה שמספיק בסלון לא מספיק ליד בריכה.

וקרם הגנה, אם המופע בצהריים. נשמע מצחיק, וזה הדבר שאני הכי הרבה שוכחת.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

מזמינים לשעה מאוחרת. אני מופע של יום. בעשר בערב בדירה סגורה אני עובדת, אבל אתם מקבלים שמונים אחוז ממני. תזמינו אותי לשתיים בצהריים ותראו את ההבדל.

שוכחים שרמקול ביתי לא נשמע בחוץ. הכי נפוץ. ליד בריכה בלי רמקול נורמלי המופע מאבד חצי.

מבקשים שאכנס למים באמצע. אחרי מים אין המשך — המופע פשוט נגמר. אם רוצים מים, זה הסוף ולא האמצע.

לא בודקים אם השכנים מעל. על גג בבת ים זה נגמר במשטרה פעם אחת. לא אצלי, אצל קולגה, ומאז אני שואלת.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

אצלי השאלות אחרות מאשר אצל הבנות שעובדות בערב, כי אני עובדת באור יום ובחוץ.

איפה בדיוק — בריכה, יאכטה, גג או פנים. ארבעה מקומות, ארבע תוכניות. על סיפון אני עובדת יחפה ומקצרת תנועות, ליד בריכה יש לי יותר מרחב, על גג צריך לבדוק רוח.

איזו שעה. אצלי זה משנה יותר מאשר אצל כולן. בשתיים אחר הצהריים אתם מקבלים את המופע המלא, בעשר בערב — גרסה מקוצרת של עצמי.

איזה רמקול יש. בחוץ הצליל נבלע. רמקול ביתי קטן ליד בריכה נשמע כמו רדיו מהשכן, ואז חצי מהמופע הולך לאיבוד.

מי גר מעל או ליד. על גגות זה נגמר פעם אחת במשטרה — לא אצלי, אצל קולגה — ומאז אני שואלת תמיד. אם יש שכנים קרובים, נוריד את הווליום ואתאים את התנועה.

אחרי זה אני נותנת מחיר סופי כולל נסיעה, ושעה שלא זזה.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אתם מקבלים הודעה עם השעה, עם בקשה אחת לגבי רמקול ועם שאלה על גישה. גישה זה לא פורמליות: לחלק מהווילות ומהמרינות צריך לתאם כניסה מראש, וברבע מהמקרים מתברר שצריך שם ברשימה.

ביום עצמו אני כותבת כשאני יוצאת ומבקשת מיקום מדויק, לא כתובת. בבריכות ובמרינות כתובת לא עוזרת, ואני מעדיפה נקודה במפה מאשר להסתובב עשר דקות עם תיק בשמש.

אני מגיעה בבגדי חוף רגילים ועם תיק קטן, מחליפה בשתי דקות ומתחילה. אם יש רוח אני מוודאת שאין כלום שיכול לעוף — כובעים, מפיות, כוסות פלסטיק. זה נשמע כמו זוטה עד שכוס נשברת ליד רגליים יחפות.

בסוף אני מתלבשת, מקבלת תשלום ויוצאת. אם המסיבה ממשיכה — היא ממשיכה בלעדיי, וזה נכון אצל כולנו.

איך להזמין אותי

תכתבו איפה זה — בריכה, יאכטה, גג, סלון — ובאיזו שעה. אצלי השעה משנה יותר מאשר אצל כולן, כי אור יום זה חצי מהמופע.

מחיר רגיל, בלי מקדמה. קרובה אליי קארינה וורונסקאיה בקו היאכטות, ויוניט דרור אם רוצים אנרגיה לטינית. הגלריה המלאה כאן.

ואם אתם מתלבטים בין יום לערב — קחו יום. זה נשמע כמו פרט קטן, וזה ההבדל בין מופע שרואים לבין מופע שמצלמים בראש. בערב אני עדיין טובה, פשוט זה כבר לא אותו דבר, ואני מעדיפה להגיד לכם את זה מראש.