ריבקה סטון

איך נראה מופע שלי

אני עובדת באסתטיקת soft-fetish: עור, לטקס, רצועות, harness, כפפות עד המרפק, מגפי פלטפורמה. זה נשמע כבד ובפועל זה בעיקר ויזואלי — אני יוצרת דמות ואווירה, לא סשן.

הדבר המעניין קורה בחדר. כשאני נכנסת בלטקס ובמגפיים, הגברים מתחילים לנהוג בשקט יותר מעצמם. הם מתיישבים ישר, מפסיקים לדבר אחד על השני ומסתכלים. את זה אני מנצלת: המופע שלי בנוי על מתח ועל שתיקות, לא על קצב.

אני לא דומינה אמיתית ולא מציעה שום דבר מהעולם הזה. אני שחקנית שיודעת מה עושה דמות בחדר. מי שמחפש יותר מזה — אני לא הכתובת, ואגיד את זה בהודעה הראשונה ולא בדלת.

למי אני הכי מתאימה

מסיבת רווקים שבה החתן קצת מתחצף וצריך מישהי שתחזיק את החדר. אני עושה את זה בלי להרים קול.

אירועי אנדרגראונד, מסיבות תמטיות, ערבים בלופטים עם קירות בטון. ויום הולדת של מישהו שכבר ראה הכל ומשעמם לו ממופע רגיל.

למי אני לא מתאימה: ערב זוגי רך, אירוע חברה, מסיבה שבה יש אנשים שלא מבינים מה קורה. שם הדמות שלי תיראה מוזרה במקום חזקה.

איפה זה עובד הכי טוב

חלל עם אופי. בטון, לבנים, תאורה נמוכה, לופט. בסלון עם ספה בז׳ ותמונות של ילדים המופע שלי נראה לא במקום, ואני אומרת את זה בלי עלבון.

הכי הרבה בפלורנטין וביפו, שם יש הכי הרבה חללים כאלה, וגם בבת ים ובחולון. למלון אני מגיעה, פשוט מחליפה שם בחדר ולא מסתובבת בלובי בלטקס.

מה אני לא עושה

אין אצלי שום דבר אמיתי מעולם ה-BDSM. אין כאב, אין קשירה, אין סשן. יש דמות, תלבושת ואווירה, וזה כל מה שיש. בקשה לכיוון אחר תיענה בסירוב, גם אם היא מגיעה באמצע הערב ובנימוס.

לא נוגעים בי בלי הזמנה, ולא מצלמים. והמופע נגמר כשהוא נגמר.

איך הגעתי לזה

למדתי משחק. שלוש שנים בסטודיו, ואז שנתיים בתיאטרון קטן שבו שיחקתי בעיקר נשים חזקות ולא נחמדות. התברר שזה בדיוק מה שאני יודעת לעשות.

לעולם ה-soft-fetish הגעתי דרך תלבושות. חברה שתפרה לטקס ביקשה שאדגמן, ובצילומים הבנתי משהו: אנשים מגיבים ללטקס עוד לפני שהתחלתי לזוז. זה כלי, וזה כלי חזק.

אני עובדת שבע שנים. הקעקוע על היד השמאלית עשיתי בשנה השלישית, וחצי מהלקוחות שואלים עליו לפני שהמופע התחיל.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

לטקס או עור לפי מה שבחרתם, harness, כפפות, מגפי פלטפורמה, ומוזיקה — אצלי זה industrial ו-dark electro, לא פופ.

ממכם: תאורה נמוכה מאוד. לטקס עובד על השתקפות, ובאור לבן חזק הוא נראה כמו תחפושת זולה. מנורה אחת בצד, אור תקרה כבוי, וזה כל ההבדל.

ורצפה נקייה. מגפי פלטפורמה על רצפה עם חול או שברים זה מסוכן, ואני אעצור אם ארגיש שזה לא בטוח.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

מצפים לסשן. אני אומרת את זה בהודעה הראשונה וזה עדיין עולה באמצע הערב. אין אצלי כאב, אין קשירה, אין שום דבר מעבר למופע.

מזמינים אותי לחלל בהיר עם ספה בז׳. הדמות שלי צריכה חדר עם אופי. בסלון משפחתי אני נראית מוזרה, וזה לא טוב לאף אחד.

לא מזהירים את האורחים. כשחצי מהחדר לא ידע שמגיעה דמות בלטקס, הראשונות שתי דקות הולכות על הלם במקום על מופע.

שמים אותי בהתחלה. אני עובדת הכי טוב אחרי שהערב כבר תפס קצב. ראשונה בתור זה בזבוז של הכניסה, והכניסה אצלי היא חצי מהעבודה.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

הסגנון שלי לא מתאים לכל חדר, ולכן אני מסננת יותר מהאחרות. עדיף שאגיד לכם «אני לא הבחירה הנכונה» מאשר שתשלמו על מופע שלא עבד.

איך נראה החלל. בטון, לבנים, תאורה נמוכה — מצוין. סלון בהיר עם ספה בז׳ — פחות, ואני אציע לכם מישהי אחרת ואגיד מי.

האורחים יודעים מה מגיע. אם לא, שתי הדקות הראשונות הולכות על הלם. מספיק להגיד להם «מגיע מופע קצת אחר» וזה נפתר.

אני ראשונה או אחרי מישהי. אני עובדת הכי טוב כשהערב כבר תפס קצב. ראשונה בתור זה בזבוז של הכניסה, והכניסה אצלי היא חצי מהמופע.

מה מצפים לקבל. את זה אני שואלת ישירות, כי חלק מהאנשים מדמיינים משהו אחר לגמרי. אצלי יש דמות, תלבושת ואווירה — ואין כלום מעבר לזה, כמו שכתוב בעמוד אודות.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אני שולחת שלוש שורות: שעה, מה לכבות מבחינת תאורה, ומשפט אחד שאני מבקשת שתעבירו לאורחים. המשפט הזה הוא «מגיע מופע קצת אחר» — לא יותר. זה מספיק כדי שהכניסה שלי תעבוד ולא תיפול על הלם.

ביום עצמו אני כותבת כשאני יוצאת. אני מגיעה במעיל ארוך מעל הכל, כי לטקס ברחוב מושך תשומת לב שלא צריך לאף אחד — לא לי ולא לכם.

בבית אני מבקשת חדר צדדי וחמש דקות, כי לטקס לוקח זמן ללבוש והוא לא סולח לחיפזון. בזמן הזה תכבו את אור התקרה ותשאירו מנורה אחת. זו הבקשה היחידה שאני חוזרת עליה פעמיים.

בסוף אני מחליפה בחזרה, מקבלת תשלום ויוצאת. הדמות נשארת בחדר ולא במדרגות.

איך להזמין אותי

כתבו לי את השם, שעה, כתובת, כמה אורחים ואיזה חלל. אם החלל בז׳ — נדבר, אולי כדאי לכם מישהי אחרת ואני אגיד לכם מי.

מחיר רגיל ובלי מקדמה. קרובה אליי אסתר קפלן בקו הנואר, וליליט מורגן בגותי. את כולן רואים בגלריה.

ואם אחרי כל זה אתם עדיין לא בטוחים — פשוט תשאלו אותי. אני עונה ישר ולא מוכרת לכם ערב שלא יעבוד. במקרים שבהם הבנתי שהחדר לא מתאים לסגנון שלי, שלחתי אנשים לרקדניות אחרות אצלנו, וזה תמיד היה הפתרון הנכון.