נועה פינקלשטיין

איך נראה מופע שלי

הגעתי מבית ספר לתיאטרון ומקהילת הקוספליי, והמופע שלי הוא פרפורמנס עם אופי. אני משחקת תפקיד — יש מימיקה, יש קול, יש אינטראקציה עם אביזרים. אני לא יוצאת בתחפושת, אני הופכת להיות הדמות לרבע שעה.

זה הבדל שרואים בשנייה הראשונה. רקדנית בתחפושת נשארת רקדנית; אני נכנסת לחדר כבר בדמות, מדברת בקול שלה, זזה כמוה. חצי מהאורחים לא מבינים בהתחלה מה קורה, וזה בדיוק האפקט.

אני היחידה בגלריה שעושה קוספליי עם כישורי משחק אמיתיים. את הדמויות אני בונה בעצמי — הן בהשראת עולם הקומיקס והמשחקים, ולא העתקה של דמות מסחרית מסוימת. יש לזה סיבה משפטית ויש לזה סיבה אמנותית, ושתיהן טובות.

למי אני הכי מתאימה

יום הולדת של מישהו שמחובר לעולם הזה — קומיקס, משחקים, אנימה. שם המופע שלי נוחת אחרת לגמרי מכל מופע אחר.

מסיבות תמטיות, ערבי הפתעה, מסיבת רווקים של חבורה שאוהבת משהו לא צפוי. וגם אירוע חברה — בגרסה נקייה זה מופע דמות ואפשר להראות אותו לכולם.

ואני הבחירה הכי חזקה להפתעה. בכניסה בדמות אפשר לעבוד חצי דקה שבה אף אחד לא מבין מה קורה, ואת זה שום סגנון אחר לא נותן.

איפה זה עובד הכי טוב

כל חדר עם שני מטר וכיסא. אני לא צריכה תקרה גבוהה ולא רצפה מיוחדת, כי המופע שלי הוא משחק ולא אקרובטיקה.

מה שכן עוזר: דלת. אם אפשר להיכנס מחדר צדדי במקום להופיע מהמסדרון, הכניסה עובדת פי שניים. עובדת בפלורנטין, רמת גן, חולון, פתח תקווה, ראשון לציון ובת ים.

מה אני לא עושה

לא יוצאת מהדמות באמצע כדי «להיות רגילה לרגע». זה שובר את כל מה שבניתי, ואם רוצים מופע בלי דמות — עדיף פשוט סגנון אחר.

לא נוגעים באביזרים. האלה, המסכות והנשק המזויף הם בעבודת יד, וחלק מהם לוקח שבועות.

לא מצלמים, לא נוגעים בי בלי הזמנה, והמופע נגמר כשהוא נגמר.

איך הגעתי לזה

שלוש שנים בבית ספר למשחק ואז שנתיים בתיאטרון קטן. במקביל עשיתי קוספליי בכנסים מגיל תשע עשרה, וזה היה תחביב לגמרי נפרד.

המופע הראשון היה בקשה של חבר לערב הפתעה. שילבתי את שני העולמות בפעם הראשונה, וזה עבד כל כך טוב שהבנתי שיש כאן משהו שאף אחד לא עושה בארץ.

אני עשרים ותשע, מזה חמש שנים בזה. את התלבושות אני תופרת ובונה בעצמי, וכל דמות חדשה לוקחת חודש עד שהיא מוכנה.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

התלבושת של הדמות שבחרתם, האביזרים שלה, איפור מלא והמוזיקה. התיק גדול ואני מגיעה במונית.

ממכם: חדר צדדי לעשרים דקות. אצלי זה יותר מאשר אצל האחרות, כי איפור דמות לוקח זמן ואי אפשר למהר אותו.

ורצוי דלת שאפשר להיכנס דרכה. הכניסה היא חצי מהמופע, ובלי דלת אני מאבדת אותה.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

לא מפנים חדר להתארגנות. עשרים דקות ומראה זה מינימום. בפינה מאחורי דלת אני לא יכולה לעשות איפור דמות.

מספרים לאורחים מראש בפירוט. אם כולם יודעים בדיוק מי נכנסת, הכניסה מתה. מספיק לומר «יהיה משהו».

מבקשים דמות ביום עצמו. כל דמות דורשת תלבושת ואיפור אחרים, ואני צריכה לדעת יום מראש לפחות.

מבקשים ממני לצאת מהדמות. זה כמו לבקש משחקן לעצור באמצע מונולוג.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

איזו דמות אתם רוצים. השאלה הראשונה, וצריך לדעת יום מראש. אם אין העדפה — תספרו לי על החוגג ואני אציע.

יש חדר צדדי. עשרים דקות ומראה. בלי זה אני מגיעה מוכנה מהבית, וזה מגביל את הבחירה.

זו הפתעה ומה האורחים יודעים. מזה תלוי איך אני בונה את הכניסה.

מי החוגג ומה הוא אוהב. אצלי זה לא נימוס — מזה תלוי איזו דמות תעבוד בחדר הזה.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אתם מקבלים שעה, את שם הדמות, בקשה לחדר צדדי, ומשפט אחד שכדאי להגיד לאורחים.

ביום עצמו אני מגיעה עשרים דקות לפני השעה שסיכמנו — זה יוצא דופן בגלריה, ואצלי הכרחי. כותבת כשאני יוצאת וכשאני למטה.

נכנסת בבגדים רגילים עם תיק, נעלמת לחדר, ויוצאת ממנו כבר בדמות. משם והלאה אני לא מדברת כמו עצמי עד הסוף.

מה כלול ומה לא

במחיר: המופע, התלבושת, האביזרים, האיפור והנסיעה בגוש דן. בלי תוספת על הדמות, גם אם היא מסובכת.

מה שלא: רמקול ותאורה. ואם רוצים דמות חדשה שאין לי — זה חודש עבודה ותמחור נפרד, אבל בדרך כלל יש לי משהו קרוב מספיק.

למה אני בונה דמויות משלי ולא מעתיקה

כמעט כל מי שמזמין שואל אם אני יכולה לבוא כדמות מסוימת מסרט או מקומיקס, ואני עונה על זה כאן פעם אחת.

הסיבה הראשונה משפטית. דמויות מסחריות שייכות לחברות, ושירות בתשלום שמפרסם אותן בשם נכנס לשטח שאף אחד לא רוצה להיות בו. זה לא תיאורטי — בעולם נשלחו על זה מכתבים, ואני לא מתכוונת לגלגל את הסיכון הזה על מי שמזמין אותי.

הסיבה השנייה טובה יותר. כשאני בונה דמות משלי אני מחליטה איך היא מדברת, איך היא נכנסת ומה היא עושה בחדר. העתקה מדויקת מחייבת אותי להיות גרסה חיוורת של משהו שכולם ראו, ובמופע חי זה תמיד מפסיד.

בפועל הדמויות שלי יושבות בדיוק על אותם עולמות — נבלה מקומיקס, לוחמת, אחות מטורפת — פשוט הן שלי. אף אחד עוד לא התאכזב מזה, וכמה אנשים אמרו שזה יצא טוב יותר ממה שביקשו.

מתי עדיף לכם מישהי אחרת

אם רציתם מופע ריקוד ולא מופע דמות — אני לא הבחירה. אני שחקנית לפני שאני רקדנית, וזה מרגיש אחרת.

אז אני אציע לנה הופמן לכוריאוגרפיה אמיתית, יוניט דרור לאנרגיה, או דינה קליין אם אהבתם את רעיון הדמות אבל רוצים משהו רטרו וקליל.

איך להזמין אותי

שם, שעה, כתובת, כמה אורחים, ואיזו דמות. אם אין העדפה — תספרו לי על החוגג ואני אציע שתיים.

מחיר רגיל, בלי תוספת על הדמות ובלי מקדמה. את כל הגלריה רואים כאן. יום מראש זה המינימום אצלי, ולערב מיוחד עדיף יומיים.