קוספליי בתל אביב

מופע קוספליי: מה זה בעצם

קוספליי הוא הסגנון היחיד אצלנו שהמוצר שלו הוא הכניסה, לא הריקוד.

הרקדנית מגיעה כבר בדמות: תלבושת מלאה, איפור, ואופן דיבור שמתאים לה. היא לא מתחפשת בחדר ליד ולא מסבירה מי היא. היא פשוט נכנסת ומתנהגת כאילו זה מובן מאליו, ובחדר יש שלושים שניות שבהן אף אחד לא בטוח מה קורה. אלה שלושים השניות שבשבילן מזמינים.

אחר כך זה נפתח לנומר רגיל, וכאן הסגנון יכול ללכת לכל כיוון: בורלסקי, קצבי או שקט. ההבדל מבורלסק הוא שבבורלסק הדמות היא כלי בתוך המופע, ובקוספליי היא הסיבה שהמופע קיים.

מה שאנחנו לא לובשים

עדיף להגיד את זה מוקדם, כי שתי הבקשות הראשונות ברשימה חוזרות כמעט בכל שיחה.

מדי צה״ל — לא. גם לא גרסה «דומה». לבישת מדים והצגה כחיילת היא עבירה בישראל, וזה לא משהו שאנחנו שוקלים לפי אירוע.

מדי משטרה — לא, מאותה סיבה בדיוק.

דמויות מזוהות מסרטים ומסדרות — לא. אלה דמויות עם בעלים, וזה סיכון משפטי מיותר לכולם.

וכל דמות שמרמזת על גיל צעיר — לא, בשום ניסוח. אין תלמידה, אין מדי בית ספר ואין «נראית צעירה». זו לא בקשה שאנחנו מתאימים או מרככים, פשוט אין אותה כאן.

מה כן, ואיך בוחרים

מה שנשאר זה ארכיטיפים, ויש בהם יותר ממה שנדמה: דיילת, אחות, מלצרית קוקטייל, בוסית בחליפה, רוקדת גותית, מכשפה, אצילה בשמלת תקופה, ניצבת מעולם המדע בדיוני בלי שם מוכר.

הבחירה נעשית לפי החבורה ולא לפי קטלוג. הכי טוב עובדות דמויות שיש להן קשר לבדיחה פנימית: אם החוגג טס הרבה בעבודה, דיילת תפיל את החדר יותר מכל דבר אחר. אם יש להם קבוצה שמשחקת יחד, ניצבת מהעולם הזה תעשה את העבודה.

לכן אנחנו מבקשים לתאם שלושה עד ארבעה ימים מראש. לא כל תלבושת נמצאת אצל כל רקדנית, וחלק מהדמויות דורשות פאה או איפור שלוקח זמן.

הלוגיסטיקה של הפתעה

זה החלק שהכי הרבה ערבים נשברים עליו, והוא לא קשור לריקוד בכלל.

רקדנית שמגיעה בדמות לא יכולה לחכות בלובי ולא יכולה לחצות סלון מלא כדי «להתכונן». היא צריכה להיכנס פעם אחת, ברגע הנכון, בלי שהחוגג יראה אותה קודם.

מה שצריך לסדר: מישהו אחד מהחבורה שהוא איש הקשר, ורק אליו אנחנו כותבים. הוא זה שיורד לפגוש, פותח את הדלת ויודע איפה החוגג יושב. אם החניה רחוקה, כדאי שיהיה מקום שמור קרוב, כי הליכה של מאתיים מטר בתלבושת מלאה ברחוב היא בעיה בפני עצמה.

בבניין עם לובי משותף עדיף לתאם כניסה דרך חניון. במלון זה בדרך כלל פשוט: היא עולה ישר לחדר, בלי לעבור בקבלה בדמות.

כמה זמן היא נשארת בדמות

שאלה שנשאלת אחרי הערב ולא לפניו, אז נענה עליה מראש.

ברירת המחדל היא שהדמות מחזיקה את הכניסה ואת חמש עד שבע הדקות הראשונות, ואחר כך המופע הופך לנומר רגיל. הסיבה פרקטית: דיבור בדמות לאורך שלושים דקות הופך למערכון, ומערכון זה לא מה שהזמנתם.

אפשר לבקש אחרת. יש חבורות שרוצות שהדמות תישאר עד הסוף, בלי לצאת ממנה אפילו בשיחה, וזה עובד יפה כשיש בדיחה פנימית שממשיכה לרוץ. צריך לומר את זה בהזמנה, כי זה משנה איך הנומר בנוי.

מה שלא משתנה: אורחים לא נכנסים לתוך הסצנה. הדמות מדברת אליהם, לא איתם, וזה מה שמחזיק את האפקט.

התאמת הדמות לחדר

לא כל תלבושת נכנסת לכל מקום, ועדיף לגלות את זה בהזמנה ולא בדלת.

שמלת תקופה עם חישוקים או פאה גבוהה צריכות דלת רגילה ומסדרון שאפשר לעבור בו. בדירות הישנות של נווה צדק ובחדרי מדרגות צרים בפלורנטין זה לא תמיד מובן מאליו, ולפעמים נמליץ על דמות אחרת רק בגלל המבנה.

לעומת זאת דמויות בקו נקי — דיילת, בוסית בחליפה, מלצרית — עוברות בכל מקום ועובדות גם בחדר מלון קטן. אם אתם לא בטוחים מה יש לכם, כתבו לנו סוג בניין וגודל חדר ונציע בהתאם.

מתי זה לא יעבוד

אם החוגג יודע, חצי מהסגנון נעלם. זה עדיין מופע יפה, אבל שילמתם על אפקט שלא קרה.

גם חבורה שכבר שתי שעות שותה מפספסת את הכניסה: התגובה מתפזרת ואף אחד לא מבין מה קרה עד שהיא כבר רוקדת. הזמן הכי טוב לקוספליי הוא מוקדם בערב, לפני האוכל או מיד אחריו.

ואם אתם רוצים דמות דומיננטית בלטקס בלי סיפור — זה פטיש גלאם, לא קוספליי. אם אתם רוצים תלבושת ובנייה איטית עם סיום — זה בורלסק.

איפה זה עובד הכי טוב

יום הולדת הוא הפורמט הטבעי, כי יש בו חוגג אחד וסיבה להפתעה. אחריו מסיבת רווקים מוקדמת, וערב עם תמה בדירה או בלופט.

באירוע חברה אנחנו ממליצים על זה בזהירות: דמות חזקה מול צוות שלא ידע מראש יכולה לצאת מביכה, ושם פאשן בטוח יותר.

מי רוקדת קוספליי אצלנו

אלינה סוקולובה ונועה פינקלשטיין, שתיהן עם מלתחה משלהן ולא עם תחפושות מהמדף. את שאר הרקדניות אפשר לסנן בקטלוג לפי סגנון.

המחיר רגיל, בלי תוספת על התלבושת. רוב ההזמנות מגיעות מלב תל אביב, מפלורנטין ומרמת גן.