דינה קליין

איך נראה מופע שלי

העידן שלי הוא שנות החמישים: שפתון אדום, קו עין שחור, גרביים עם תפר. אני היחידה בגלריה שעושה פין-אפ וינטג׳ אמיתי עם מניפת נוצות, ולא רק לובשת שמלה רטרו.

המניפה שלי היא נוצות תרנגול הודו ורודות באורך מטר וחצי, והיא הכלי המרכזי. פותחים אותה, סוגרים אותה, מסתתרים מאחוריה — היא עושה את כל העבודה של הבגד בלי להיות בגד. מי שראה בורלסק וינטג׳ אמיתי יודע שזה הרגע.

יש לי גם chair-routine — כוריאוגרפיה שלמה על כיסא, שהיא הכי קרובה למה שעשו בקברטים אז. זה מה שאני הכי אוהבת לעשות, וזה עובד בכל חדר שיש בו כיסא אחד.

למי אני הכי מתאימה

יום הולדת, ובמיוחד כשהחוגגים בשנות השלושים והארבעים. הרטרו מדבר אליהם, וזה מופע שאפשר לצחוק בו ולא רק להסתכל.

מסיבות תמטיות, ערבי גטסבי, אירוע חברה שרוצה משהו קליל ואלגנטי. וגם מסיבת רווקים — הקו הרטרו מוריד את המבוכה, כי הוא משועשע ולא כבד.

אני עובדת טוב גם מול קהל מעורב, וזה אחד היתרונות של הסגנון: בפין-אפ יש שובבות ואין גסות.

איפה זה עובד הכי טוב

כל חדר עם כיסא ושני מטר. המניפה צריכה מקום להיפתח — בערך שני מטר לרוחב — ומעבר לזה אני לא דורשנית.

עובדת בכל גוש דן: רמת גן, פלורנטין, לב העיר, חולון, בת ים וראשון לציון. מגיעה גם לפתח תקווה ולאשדוד.

מה אני לא עושה

לא נוגעים במניפה. נוצות תרנגול הודו נתלשות מנגיעה אחת, והמניפה עולה כמו שני מופעים. זו הבקשה היחידה שאני אומרת בקול לפני שמתחילים.

לא מצלמים, ולא נוגעים בי בלי הזמנה. המופע נגמר כשהוא נגמר, בלי המשך.

איך הגעתי לזה

התחלתי מריקודי סווינג. שלוש שנים ליינדי הופ בתל אביב, ומשם לתלבושות של התקופה, ומשם למופע. זה היה טבעי לגמרי ולא תכננתי אותו.

את המניפה הראשונה הזמנתי מארצות הברית וחיכיתי לה חודשיים. כשהגיעה, לקח לי חצי שנה ללמוד לפתוח אותה בלי שתיראה כמו מטאטא. זה נשמע מצחיק וזה באמת קשה.

אני עובדת חמש שנים. את התלתלים אני עושה בעצמי כל פעם מחדש, וזה שעה לפני כל מופע.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

מניפה, שמלה, מחוך, גרביים עם תפר, נעליים והמוזיקה — swing, rockabilly ו-big band.

ממכם: כיסא בלי ידיות, שני מטר פנויים ורמקול. אור חמים אם אפשר — נורה צהובה או מנורת שולחן. באור לבן קר הרטרו נראה כמו תחפושת.

ורצפה חלקה, כי חלק מה-chair-routine מסתמך על החלקה מבוקרת.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

נוגעים במניפה. אמרתי ואומר שוב, כי זה קורה כל ערב שני.

מזמינים אותי בלי כיסא. אפשר בלי, אבל אז ויתרתם על החלק הכי טוב שלי בלי לדעת.

מצפים למופע «חם». פין-אפ הוא שובב, לא לוהט. מי שרצה משהו ישיר יותר צריך סגנון אחר, ואני אגיד איזה.

אור לבן חזק. הורג את כל האסתטיקה. נורה צהובה אחת פותרת הכל.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

ארבע שאלות, וכולן מעשיות. מהתשובות תלוי אם אני מביאה את המניפה הגדולה ואיזה חלק של המופע בכלל אפשר לעשות.

יש כיסא בלי ידיות. זו השאלה הראשונה שלי תמיד, כי ה-chair-routine הוא החלק הכי חזק שלי. כיסא מטבח מספיק לגמרי.

כמה מקום יש לרוחב. המניפה נפתחת לשני מטר. בפחות מזה היא נפתחת חלקית וזה נראה חצי.

איזה אור. נורה צהובה או מנורת שולחן — מושלם. אור לבן חזק הופך את הרטרו לתחפושת, ואני מבקשת לכבות אותו.

רצפה או שטיח. חלק מהכוריאוגרפיה על הכיסא מסתמך על החלקה מבוקרת, ועל שטיח זה פשוט לא קורה.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אתם מקבלים שעה, רשימה קצרה של מה להכין, ומשפט אחד שאני מבקשת שתעבירו לאורחים: לא לגעת במניפה. זה נשמע קטן וזה חוסך לי מניפה בשנה.

ביום עצמו אני מתחילה שעה מוקדם, כי את התלתלים אני עושה בעצמי כל פעם מחדש. כותבת כשאני יוצאת.

מגיעה לבושה רגיל עם המניפה בנרתיק, מחליפה בחדר צדדי בחמש דקות ומתחילה. בסוף אורזת, מקבלת תשלום ויוצאת.

מתי עדיף לכם מישהי אחרת

אם חיפשתם מופע ישיר וחם, פין-אפ ייראה לכם מנומס מדי. הסגנון שלי בנוי על חיוך ועל שובבות, ולא על מתח.

אז אני אציע תמר גולד אם רוצים משהו קרוב ואינטימי, או ריבקה סטון אם רוצים משהו חד יותר. שתיהן עובדות אחרת ממני לגמרי.

ואם אין כיסא ואין שני מטר לרוחב — תגידו לי מראש, כי אז אני מגיעה עם תוכנית אחרת ולא עם המניפה הגדולה.

מה כלול ומה לא

המחיר כולל את המופע, את המניפה, את התלבושת שבחרתם ואת הנסיעה בגוש דן. גם את השעה שאני משקיעה בתלתלים לפני, אם כבר מדברים על זה.

מה שלא כלול: כיסא, רמקול ותאורה. הכיסא הוא הדבר היחיד שאני באמת מבקשת מראש, כי בלעדיו נופל החלק הכי טוב שלי.

ואם המניפה ניזוקה בגלל שמישהו משך אותה — זה כן עולה, ואני אומרת את זה מראש כדי שלא תהיה הפתעה. זה קורה לעיתים רחוקות, אבל קורה.

איך להזמין אותי

שם, שעה, כתובת, כמה אורחים, ואם יש כיסא מתאים. על הכיסא אני שואלת תמיד.

מחיר רגיל ובלי מקדמה. קרובות אליי: יסמין קוראל בבורלסק הקלאסי ושירה ליאון בקו האלגנטי. הגלריה כאן.

ואם אתם מתלבטים — תשאלו. אני אגיד לכם בכנות אם הסגנון שלי מתאים לערב שתיארתם, גם אם התשובה תעלה לי הזמנה.

ואם אתם רוצים לוודא שהכיסא מתאים — שלחו תמונה. זה נשמע מוגזם וזה מונע את המצב שבו אני מגיעה ומגלה כורסה עם ידיות, ואז חצי מהמופע שתכננתי פשוט לא קורה. תמונה אחת פותרת את זה בשנייה.

ואם הערב מתוכנן כהפתעה — תגידו לי בהודעה. אני מגיעה עם המניפה בנרתיק סגור, נראית כמו אורחת רגילה לגמרי, ואף אחד בחדר לא מבין מה קורה עד שאני יוצאת מהחדר הצדדי.