אורית לביא

שלושים ותשע, ואני עובדת אחרת

אני המבוגרת בקטלוג, וזה לא הערת שוליים אלא מה שמזמינים אצלי.

מילף הוא לא סגנון תנועה אלא סוג של קשר עם החדר. הוא עובד על נינוחות ולא על אנרגיה, ועל היכרות ולא על הפתעה. בגיל עשרים ושתיים אי אפשר לזייף אותו, ובגיל שלושים ותשע לא צריך.

ערבים לזוגות: החדר שאני הכי בו

זה החלק שמבדיל אותי מרוב הקטלוג, ולכן הוא ראשון.

חצי מההזמנות שלי הן זוג — לא חבורה. שני אנשים שרצו לעשות משהו יחד, ולרוב זו הפעם הראשונה שלהם. זה חדר עדין: אם הרקדנית נכנסת באנרגיה של מסיבת רווקים, הערב נשבר בשתי דקות.

מה שאני עושה במקום: נכנסת, מדברת, מבינה מי הזמין את מי, ומתחילה לאט. אני מדברת אל שניהם ולא אל אחד מהם — זו הטעות הכי נפוצה בפורמט הזה, וזו גם הסיבה שזוגות שהזמינו פעם אחת חוזרים.

הכללים לא משתנים בגלל שזה זוג: אין מגע ביוזמת האורחים, אני קובעת מרחק ואני מסיימת. זה נאמר בהתחלה בשקט, וזה דווקא מה שמוריד מתח.

מופעים מוקדמים

אני היחידה בקטלוג שעובדת גם באחר צהריים, ויש לזה קהל שלם.

יום הולדת בשש בערב לחבורה שיש בה ילדים בבית שכבר הלכו לישון. ערב לזוג שקם מוקדם. אירוע עבודה שנגמר בשמונה. את כל אלה קשה לתאם עם מי שמתחילה בעשר וחצי.

בשעות האלה יש גם יתרון טכני: אור יום. אני עובדת בסגנון שלא מסתתר מאחורי חושך, ולכן שעה מוקדמת לא מפריעה לי — צריך רק להנמיך וילון ולכבות את אור התקרה.

לאפ דאנס בקצב אחר

אני עושה גם לאפ דאנס, ואצלי הוא נראה אחרת ממה שרוב האנשים מדמיינים.

לא שש דקות אינטנסיביות אלא עשר דקות רגועות. פחות תנועה, יותר עצירות, והרבה יותר קשר עין. זה עובד טוב במיוחד עם מי שלא בטוח שהוא רוצה את זה — ואצל זוגות זה כמעט תמיד המצב.

הדרישות זהות: כיסא יציב בלי ידיות, שניים על שניים פנויים, אור מהצד. וההבדל היחיד הוא שאני לא ממהרת.

פטיש-גלאם רך

הסגנון השלישי שלי, ואני מדגישה את המילה רך.

פטיש גלאם אצלי זה מראה ואווירה: כפפות, מחוך רך, עקב, שליטה בקצב. אין לטקס, אין ציוד ואין שום דבר מעבר לריקוד. מי שמחפש משהו אחר לא ימצא אותו אצלי, ואני אומרת את זה בהודעה הראשונה ולא בדלת.

למה בכלל: כי חלק מהזוגות רוצים משהו קצת יותר נועז מבורלסק ופחות קר מלטקס, וזו בדיוק הנקודה באמצע.

מה קורה בשתי הדקות הראשונות

אני לא מתחילה לרקוד מיד, וזה מכוון.

בחדר של זוג או של ארבעה אנשים יש רגע של חוסר ודאות: אף אחד לא יודע איפה לשבת, מה מותר להסתכל ואיפה לשים ידיים. אם נכנסים לתוך הרגע הזה עם מוזיקה חזקה, החדר נשאר מכווץ עד הסוף.

אז אני נכנסת, מתיישבת, שואלת שאלה או שתיים — מי החוגג, מי הזמין, מה מותר. שתי דקות, ואחריהן החדר יודע איך להתנהג. משם אפשר לעבוד לאט, וזה כל הסגנון שלי.

אם אתם רוצים להתחיל ישר בריקוד — תגידו, ואני אגיד לכם בכנות שעדיף מישהי אחרת.

אור ומוזיקה: מה שאני מבקשת

שני דברים קטנים שמשנים את הערב יותר מהסגנון עצמו.

אור: מנורה אחת מהצד, אור תקרה כבוי. בשעות מוקדמות — וילון מונמך, לא חושך מלא. אני עובדת בסגנון שנראה טוב באור רך, ולא כזה שצריך להסתתר.

מוזיקה: אני מגיעה עם הפלייליסט, והוא שקט יחסית. אם יש לכם שיר אחד שחשוב — אפשר לשלב. מה שלא עובד זה סט של מועדון: בקצב כזה כל מה שאני עושה נראה איטי מדי, וזה לא בגלל שאני איטית אלא בגלל שהוא מהיר.

למי אני פחות מתאימה

חבורה של עשרים איש שכבר שתתה שעתיים. אני לא נותנת שם את מה שאני יודעת לתת, והחדר לא מקבל ממני מה שהוא רוצה.

גם מסיבת רווקים קלאסית עם אנרגיה גבוהה היא לא הפורמט שלי. יש בקטלוג מי שבנויה בדיוק לזה, ואני אגיד לכם את זה בהודעה במקום לקחת ערב שלא יעבוד.

שאלות שזוגות שואלים

«שנינו נהיה בחדר?» כן, ולזה בדיוק הפורמט בנוי. אני מדברת אל שניכם ולא בונה ערב שבו אחד צופה בשני.

«מה אם אחד מאיתנו יתחרט באמצע?» אז עוצרים, וזה קורה בלי דרמה. אני מרגישה את זה לפני שאומרים לי, ואני מסיימת את החלק ועוברת למשהו רגוע יותר.

«אפשר בלי מגע בכלל?» אפשר, ופשוט תגידו בהודעה. יש פורמט שכולו במרחק, והוא לא פחות טוב — הוא פשוט אחר.

«זו הפעם הראשונה שלנו.» זה רוב ההזמנות שלי. אין שום דבר שאתם אמורים לדעת מראש, ואת מה שכן צריך אני אומרת בשתי דקות בהתחלה.

מה אני מבקשת

• כיסא יציב בלי ידיות
• שניים על שניים מטר פנויים, רצפה קשיחה
• מנורה מהצד, ובאור יום — וילון מונמך
• רמקול בינוני; אני לא עובדת בעוצמה
• חדר עם דלת להחלפה

מה אני מביאה

חלוק משי, שמלת מעטפת, מחוך רך, כפפות ועקב נמוך. הכול שלי, והכול בסגנון שאפשר להתחיל בו לבושה לגמרי ולהיראות טוב.

עקב נמוך זה לא ויתור אלא בחירה. אני עובדת קרוב ולאט, ובעקב גבוה התנועה נעשית זהירה במקום רגועה. מי שמחפש עקב שנים עשר סנטימטר ולטקס — זה לא אני, וזה כתוב כאן כדי שלא תגלו בדלת.

ההתארגנות אצלי מהירה, כעשר דקות, וזה עוד יתרון בשעות מוקדמות: אין שלב ארוך של המתנה לפני שמתחילים.

שלוש טעויות בערב לזוג

לתכנן הפתעה שאחד מהם לא ידע עליה. בפורמט הזה זה כמעט תמיד נגמר לא טוב. אם רק אחד יזם — עדיף לספר לשני מראש, גם אם זה נשמע פחות מרשים.

להזמין לשעה מאוחרת מדי. זוג בבית בחצות זה זוג עייף. עשר, ולפעמים אפילו שמונה — זה החלון.

לשתות לפני ולא במקביל. החלק הזה של הערב עובד על קשב, ואת זה אלכוהול לוקח ראשון.

ערב עבודה מוקדם

פורמט שלישי שאני עושה יותר מאחרות, וגם הוא קשור לשעה.

אירוע חברה שנגמר בשמונה, סוף פרויקט, פרידה מעובד. בשעות האלה חלק גדול מהקטלוג עוד לא התחיל את הערב, ואני כבר עובדת.

מה שאני מציעה שם: פורמט בלי מגע ובלי פנייה לאדם מסוים, שאפשר לצפות בו מכל זווית ולהמשיך לדבר תוך כדי. בחדר שיש בו גם עובדים וגם מנהלים זה היחיד שעובד.

ומה שצריך מכם: מישהו עם מפתח שנשאר עד הסוף, ולכבות חצי מהתאורה. שאר הרשימה כמו בכל מקום.

אזורים שאני מכסה

כל אזור הפעילות. הכי הרבה ברמת אביב, בהרצליה, ברעננה ובכפר סבא, וגם במלונות — חדר מלון מתאים לפורמט הזוגי במיוחד.

המחיר כמו בכל הקטלוג, גם בשעות מוקדמות. תשלום במזומן בסוף.