נטע ברון

אני האנרגיה, לא האווירה

יש רקדניות שעובדות על מבט וקצב איטי. אני לא אחת מהן. אצלי הנומר מתחיל חזק ונשאר שם, וזה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב.

הסגנון המרכזי שלי הוא גו גו, ואחריו לטינו. שניהם עובדים על תנועה רציפה ועל חבורה גדולה, ושניהם נבנו בשביל חדר רועש ולא בשביל שקט.

אני גם בגזרה מלאה, וזה כתוב כאן במפורש כי יש קהל שמחפש בדיוק את זה. אותה תוכנית ואותו אורך כמו כולן, פשוט טיפוס אחר.

גו-גו: מה זה בפועל

זה הסגנון היחיד בקטלוג שאין לו שיא. הוא לא נומר אחד של עשרים דקות אלא שלוש יציאות של שתים עשרה עד חמש עשרה, עם הפסקות ביניהן.

למה כך: החבורה לא צריכה להפסיק הכול ולהסתכל. אנשים ממשיכים לדבר, לאכול ולשתות, והערב מקבל קצב במקום לעצור ולהתחיל מחדש. בחבורה של חמישה עשר איש זה עובד הרבה יותר טוב מנומר אחד ארוך.

מה שצריך בשביל זה: מוזיקה רציפה ומקום לעמוד. באס אמיתי לא חובה — רציפות חשובה יותר מעוצמה.

מסיבות בריכה

זה החדר שאני הכי אוהבת, ובקיץ רוב ההזמנות שלי שם.

שלושה דברים שכדאי לסדר לפני שאני מגיעה: שטח יבש בצד ולא קרמיקה רטובה ליד המים, תאורה בגובה העיניים ולא רק מתוך הבריכה, ומגבת גדולה בהישג יד. ואם רוב האורחים במים בשעת היציאה — חצי מהם מפספסים, אז עדיף לתאם אותה סביב האוכל.

בחורף אותו אנרגטי עובר לסלון, ושם צריך שלושה על שלושה מטר פנויים. אם אין — עדיף לקחת מישהי אחרת, ולא לדחוס אותי לפינה.

לטינו: החלק שבו אתם משתתפים

בלטינו יש רגע אחד שאין באף סגנון אחר: אני מוציאה מישהו מהחבורה לכמה תיבות. אני מובילה, אני בוחרת את מי, וזה נמשך פחות מדקה.

מי שלא רוצה — פשוט מסמן, ואני עוברת הלאה. זה לא מבחן ולא הפתעה, וזו גם הסיבה שאני עושה את זה רק כשהחדר כבר חם ולא בדקה הראשונה.

הבסיס שלי בסלסה וסמבה, ולכן אני עובדת עם קצב ברור. אם אתם רוצים לטינו, שווה שיהיה מקום לתנועה סיבובית — זה סגנון שצריך רצפה, לא רק מטר לפני הכיסא.

מה בתיק שלי

ביקיני עם שוליים, חצאית עם שסע, טופ נצנצים, פאה צבעונית, כפכפי פלטפורמה ועקב נמוך. הכול שלי.

עקב נמוך זה לא פשרה אלא בחירה: בגו-גו אני על הרגליים ארבעים דקות ובתנועה רציפה, ובעקב גבוה זה לא נראה טוב אחרי עשר דקות. מי שמצפה לשנים עשר סנטימטר — זה לא הסגנון.

מה שאני כן צריכה מכם: רמקול. אני מגיעה עם המוזיקה, לא עם המערכת, ובגו-גו רציפות חשובה יותר מהכול — סט שנקטע כל שלוש דקות בגלל שיחה נכנסת הורס בדיוק את מה שהסגנון בנוי עליו.

ארבעים דקות בתנועה: מה זה דורש

הסגנון שלי הוא היחיד בקטלוג שבו הרקדנית בתנועה כמעט כל הזמן, ולזה יש שתי השלכות מעשיות.

הראשונה — מים. בקיץ, בחצר, בלי מזגן, זה לא נימוס אלא צורך. בקבוק קר בהישג יד פותר את זה.

השנייה — הפסקות. שלוש היציאות שלי בנויות עם מרווח של עשר-חמש עשרה דקות ביניהן, ואלה לא הפסקות בשבילי אלא בשביל החדר: אחרי חמש עשרה דקות רצופות של אנרגיה גבוהה החבורה צריכה לנשום, לשתות ולדבר. מי שמנסה לדחוס את שלוש היציאות ברצף מקבל בסוף חדר שכבר לא מגיב.

למה דואט עובד לי טוב

אני מהרקדניות שמרוויחות מפורמט זוגי יותר מהממוצע, ויש לזה סיבה מכנית.

בגו-גו אין שיא אחד, יש רצף. שתי רקדניות מאפשרות להחליף בלי לעצור: אחת יוצאת, השנייה נכנסת, והמוזיקה לא נקטעת. במקום שלוש יציאות של חמש עשרה דקות מקבלים שעה כמעט רציפה.

בחבורה של חמישה עשר ומעלה זה ההבדל בין ערב עם מופע לערב שיש בו קצב לאורך כל הזמן. אם התקציב מאפשר — לחבורה גדולה זה השדרוג הנכון, יותר מכל החלפת סגנון.

למי אני מתאימה ולמי פחות

מתאימה: חבורות של עשרה ומעלה, מסיבות רווקים, מסיבות בריכה, חצרות, ערבים שכבר בשיא. גם מופע זוגי — אני עובדת טוב בשתיים, כי בגו-גו זה מאפשר החלפות ורצף ארוך יותר.

פחות מתאימה: ערב אינטימי לשלושה אנשים בסלון קטן. אין שם למי להעביר אנרגיה, ובחדר כזה עדיף מישהי שעובדת על קרבה.

חורף: אותה אנרגיה בסלון

מאוקטובר עד אפריל הבריכות סגורות, וזה לא מוריד אותי מהלוח — פשוט משנה את החדר.

בסלון אני צריכה שלושה על שלושה מטר פנויים ורצפה קשיחה, בלי שטיח. זה המינימום, ולא בגלל קפריזה: בגו-גו התנועה רחבה, ובחצי מטר פחות זה נראה כמו מישהי שרוקדת בקופסה.

מה שדווקא משתפר בחורף: החצרות ריקות, השכנים בפנים, ואפשר להיות רועשים יותר. סט אנרגטי בשמונה וחצי בערב חורפי עובר בלי דפיקה בדלת, וזה בקיץ לא תמיד נכון.

מה שאני לא עושה

שווה לומר גם את זה, כדי שאף אחד לא יגלה באמצע.

אין מגע ביוזמת האורחים, ואני קובעת את המרחק. זה נכון גם בחלק של הלטינו, שבו אני מוציאה מישהו לכמה תיבות — גם שם אני מובילה ואני מסיימת.

אין צילום בזמן הנומר. בגו-גו זה עולה יותר מבשאר הסגנונות, כי אני עובדת ארבעים דקות ברצף ומצלמה בחדר משנה איך אני זזה. לפני ואחרי — כמה שתרצו.

ואין נומר שבנוי על המראה שלי כבדיחה. אם זו הבקשה, עדיף לחסוך את הערב לשנינו — יש מספיק חבורות שמחפשות בדיוק את מה שאני עושה.

שלוש טעויות שראיתי בערבים שלי

לתאם את היציאה שלי לשעה שכולם אוכלים. חבורה עם צלחות ביד לא מגיבה, ובגו-גו תגובה היא חצי מהעניין. עדיף עשרים דקות אחרי.

לחבר חמישה טלפונים לרמקול. מישהו מקבל שיחה, המוזיקה נקטעת, והסט מתחיל מהתחלה. טלפון אחד, ורצוי של מי שלא זז מהמקום.

לצפות שאני «אחמם» חדר קפוא. אני מוסיפה אנרגיה לחבורה שכבר בעניין, אבל אני לא מתניעה ערב שעוד לא התחיל. אם החבורה רק התיישבה — תנו לה חצי שעה לפני שאני יוצאת.

לאן אני מגיעה

כל אזור הפעילות, ובעיקר שם שיש חצר: הוד השרון, אור יהודה, ראשון לציון וכל השרון. בקיץ אלה הכתובות שאני הכי הרבה בהן.

המחיר רגיל, בלי תוספת על פורמט מרובה יציאות. תשלום במזומן בסוף.