מירב שגב

למה בכלל כתוב פלוס-סייז

כי שואלים, ובדרך כלל בהתנצלות. אז שיהיה כתוב: אני בגזרה מלאה, וזה לא גרסה מרוככת של משהו אחר. אותה תוכנית, אותו אורך, אותם גבולות.

ההבדל היחיד הוא טיפוס הגוף, ויש קהל שמחפש בדיוק אותו ולא מוצא אותו כמעט בשום מקום. אתם לא צריכים לנסח את זה בעדינות בהודעה — פשוט תכתבו מה אתם רוצים.

בורלסק, ולמה דווקא הוא

הבסיס שלי הוא בורלסק קלאסי: מחוך, מניפת נוצות, קצב איטי, וחשיפה שמתקדמת בשכבות ולא בבת אחת.

הסגנון הזה בנוי על נוכחות, על תלבושת ועל תזמון, ולא על אקרובטיקה. הוא מדגיש בדיוק את מה שיש לי, ולכן הוא נכון לי הרבה יותר מכל דבר אחר. אני עובדת במחוך עם עצמות פלדה, והוא משנה את הקו לגמרי — וגם מכתיב את הקצב, כי במחוך כזה אי אפשר למהר.

לצד זה אני עושה פין אפ, וזה ההפך המוחלט: אור מלא, מוזיקה מוכרת, הרבה חיוך. הפין-אפ שלי עובד גם באור יום, וזה סגנון שמצחיק אנשים לפני שהוא מרגש אותם.

איך נראה נומר אצלי

שלוש הדקות הראשונות אני כמעט לא זזה ממקומי. עומדת, מסתכלת, נותנת לחדר להתרגל. זה נשמע כמו מעט, ובפועל זה מה שקובע אם השאר יעבוד.

אחר כך נכנסים הכפפות, המניפה והמחוך — לפי הסדר הזה, וכל אחד לוקח את הזמן שלו. הרגע החזק אצלי הוא לא הסוף אלא האמצע: המקום שבו כבר ברור לאן זה הולך אבל עוד לא הגיע.

נומר טיפוסי אצלי עשרים עד שלושים דקות בפורמט סולו. בפורמט ארוך אני מוסיפה החלפת תלבושת ומעבר מבורלסק לפין-אפ, וזה נותן שני חצאים שונים לגמרי באותו ערב.

למי זה עובד הכי טוב

חבורות של שישה עד שנים עשר, ובעיקר ערבים מעורבים. בורלסק הוא אחד הסגנונות הבודדים שאפשר לצפות בו מהצד השני של החדר בלי להרגיש שאתה חייב להגיב, ולכן חדר עם בני זוג וקולגות מקבל אותו טוב.

מצוין ליום הולדת של שלושים וחמש פלוס, לערב זוגי ולאירועים שבהם רוצים משהו מוקפד ולא רועש. פחות מתאים למסיבה של עשרים אנשים שכבר שתו שעתיים — שם צריך אנרגיה אחרת.

מה אני צריכה מהחדר

מעט: שניים וחצי על שניים וחצי מטר פנויים, רצפה קשיחה, וכיסא יציב בלי ידיות אם יש חלק בישיבה.

מה שכן חשוב לי זה אור. מנורה אחת או שתיים מהצד במקום אור תקרה — זה משנה את המראה יותר מכל דבר אחר שתעשו. ובגלל המחוך אני צריכה חדר עם דלת להתארגן, לא פינה בשירותים: לבישה לוקחת כרבע שעה.

התלבושת: מה אני מביאה איתי

שאלה שנשמעת טכנית ומשנה את הערב, כי בבורלסק התלבושת היא חצי מהנומר.

אני מגיעה עם מחוך עצמות פלדה, שמלת נצנצים, חלוק משי, מניפת נוצות, כפפות ארוכות וגרביונים עם תפר. הכול שלי ואין מה לארגן מצידכם.

למה זה חשוב לדעת: כל פריט כזה מוריד שכבה בזמן שלו, ולכן הנומר בנוי כמו רצף ולא כמו קטע אחד. אם ביקשתם פורמט ארוך, אני מביאה גם סט שני לפין-אפ — שמלה ברוחב אחר, נעליים אחרות ופאה. זה מה שהופך את הערב לשני חצאים ולא לחזרה על עצמו.

למה אני מבקשת חצי שעה לפני

המחוך. לבישה שלו לוקחת רבע שעה עד עשרים דקות, ואי אפשר לעשות את זה בעמידה ליד הכיור.

לכן אני מבקשת חדר עם דלת שנסגרת, ורצוי מראה ואור סביר. חדר שינה מושלם, חדר רחצה גדול גם. פינה מאחורי וילון — לא.

מה שזה אומר לכם מעשית: אני מגיעה כשלושים דקות לפני השעה שנקבעה. זה לא איחור ולא המתנה מיותרת, זה חלק מהמופע. חבורה שיודעת את זה מראש לא מתחילה לשאול «מתי מתחילים» ברגע שאני נכנסת בדלת.

שאלה שאני שומעת הרבה

«את עושה נומר קומי?» לא. אין אצלי מופע שבנוי על המראה שלי כבדיחה, ואם זו הבקשה — עדיף לחסוך לשנינו את הערב.

מה שכן יש זה הומור. בפין-אפ הוא חלק מהסגנון, והוא עובד לטובת החדר: הוא מוריד מתח באזור שבו אנשים לא בטוחים איך להתנהג. זה שני דברים שונים לגמרי.

מה קורה כשהחדר לא מגיב

זה קורה, ובעיקר בחבורות מעורבות שלא הזמינו מופע קודם. אנשים לא בטוחים אם מותר לצחוק, אם מותר להסתכל ישר, ומה עושים עם הידיים.

מה שאני עושה: מאטה עוד יותר. זה נשמע הפוך מההיגיון, ובפועל זה מה שמרגיע חדר — כשאני לא ממהרת, גם הם מפסיקים למהר. אחרי שתיים-שלוש דקות מישהו צוחק, ומשם זה כבר עובד לבד.

מה שאני לא עושה: לא מוציאה אף אחד למרכז ולא מבקשת תגובה. בורלסק לא צריך קהל משתתף, הוא צריך קהל שמסתכל, וזה שני דברים שונים.

איך נראית ההזמנה מהצד שלי

אתם כותבים שעה, מקום וכמה אתם. אני יודעת מזה כמעט הכול: גודל החבורה קובע אם זה בורלסק שקט או פין-אפ עם קהל, וסוג המקום קובע אם יש לי איפה להתארגן.

מה שעוזר לי במיוחד שתכתבו: אם החדר מעורב, אם יש חוגג אחד או שזה ערב בלי סיבה, ואם יש מגבלת רעש. שלושת אלה משנים את סדר הקטעים אצלי, וטוב שאדע מראש ולא בדלת.

ומה שלא צריך: לתאם איתי סגנון בפירוט. תגידו את השורה התחתונה — «מעורב, רוצים משהו מוקפד» — ואני אבנה את השאר.

מוזיקה: מה אני מביאה

הפלייליסט שלי, ואני מבקשת לא לשלוח אחר. בבורלסק הקצב הוא חצי מהנומר, וטראק מהיר במקום הלא נכון הורס את כל המבנה.

מה שיש אצלי: סווינג איטי, ג׳אז, כמה דברים מודרניים בעיבוד רטרו. בפין-אפ זה משתנה למוזיקה מוכרת משנות החמישים והשישים — שם דווקא הזיהוי עובד לטובת החדר, כי אנשים מתחילים לחייך לפני שאני מתחילה.

אם יש שיר אחד שחשוב לכם, אפשר לשלב. יותר מאחד — כבר לא, כי הנומר בנוי מסביב למעברים ולא מסביב לרשימה.

מה עובד ומה לא בחדר קטן

הרבה מההזמנות שלי הן דירות רגילות, לא לופטים. אז נגיד מה קורה שם.

בחדר של עשרים מטר בורלסק דווקא מרוויח: הקרבה עובדת לטובתי, והמניפה ממלאת חלל קטן יותר טוב מגדול. מה שלא עובד זה שולחן זכוכית באמצע ושטיח עבה — את שניהם צריך להזיז לפני שאני נכנסת, לא תוך כדי.

ובחדר קטן חשוב במיוחד לכבות את אור התקרה. באור לבן מלמעלה כל הסגנון הזה מאבד את הצל, ואיתו את מה שהוא בכלל.

איפה אני עובדת

כל אזור הפעילות, מתל אביב ועד השרון והשפלה. בית, מלון או צימר — כולם עובדים, בתנאי שיש איפה להחליף.

המחיר אצלי כמו בכל הקטלוג, בלי תוספות. תשלום במזומן בסוף הערב.