דנה לבנה

שתינו עובדות בזוג קבוע

זה הדבר הראשון שכדאי לדעת עליי, ואין לו מקבילה בשאר הקטלוג.

אני וקרן שביט עובדות יחד כבר שנתיים, ולא כשתי רקדניות שהזמינו באותו ערב אלא כזוג שיש לו נומר בנוי. אנחנו יודעות מתי אחת נכנסת והשנייה יוצאת, ואיפה בדיוק עוברים.

מה שזה נותן בפורמט זוגי: אין רגע שבו שתיים עושות את אותו דבר במקביל ואין חפיפה מיותרת. יש רצף אחד ארוך שנראה מתוכנן, כי הוא כן.

למה ניגוד ולא כפילות

שתי רקדניות באותו קצב זו לא שדרוג אלא הכפלה, וזה נראה חלש. אצלנו ההפך.

אני החצי המהיר: מועדון, גו גו, תנועה רחבה, אנרגיה. קרן החצי האיטי: בורלסק ופאשן, עצירות, קרבה, קשר עין.

החדר מקבל שני מצבים במקום אחד ארוך, וזה הדבר שהכי משנה בערב של חבורה גדולה. אחרי חמש עשרה דקות של קצב גבוה הקהל צריך משהו אחר, ובמקום הפסקה הוא מקבל את קרן.

ואם מזמינים רק אותי

גם ככה עובד, ורוב ההזמנות שלי הן סולו.

לבד אני עושה מועדון או גו-גו, ולחוגג — לאפ דאנס קצר. המבנה הרגיל שלי: חלק כללי לכל החבורה, הפסקה, נומר לחוגג, ויציאה קצרה אחרונה שמחזירה את הערב לכולם.

מה שאני צריכה: שלושה על שלושה מטר פנויים, רצפה קשיחה ורמקול עם באס אמיתי. במועדון זה לא קפריזה — בלי באס הסגנון הזה פשוט לא קיים.

חמישי ושישי

אלה הימים שבהם הכי קשה למצוא מישהי פנויה, ולכן אני אומרת את זה במפורש: אנחנו שתינו שומרות את סופי השבוע לעבודה ולא לתאריכים אישיים.

מה שזה אומר בפועל: אם קיבלתם «אין מי שפנויה» על חמישי, שווה לשאול עלינו ספציפית. וגם על הזמנה כפולה — שתי רקדניות בחמישי בערב זה בדיוק המקום שבו לוח נשבר, ואצלנו הוא לא נשבר כי אנחנו יוצאות יחד ממילא.

מה יש בתיק

טופ נצנצים, שורטס גבוה, מחוך רשת, ז׳קט עור, עקב פלטפורמה ומשקפי מראה. הכול שלי, והכול נבחר להיות נראה מרחוק — בחדר של עשרים איש פרט קטן פשוט לא נקרא.

מה שאני צריכה מכם זה רק הרמקול. אני מגיעה עם הפלייליסט, ובמועדון הוא בנוי מסביב לבאס — אז רמקול בלוטות׳ קטן שעומד על השיש לא יספיק. אם אין לכם משהו רציני, תגידו מראש ואני אתאים את הסט.

ועוד פרט: חבורה שמחברת חמישה טלפונים לאותו רמקול מקבלת סט שנקטע כל שלוש דקות. טלפון אחד, ורצוי של מי שלא זז מהמקום.

אני עובדת עם קהל, לא מול קהל

ההבדל נשמע סמנטי ובחדר הוא מיידי.

במועדון ובגו-גו הקהל הוא חלק מהנומר: אני מגיבה למי שצוחק, מסתכלת על מי שמצלם בעיניים עד שהוא מוריד את הטלפון, ומכוונת את הקצב לפי מה שהחדר נותן. חבורה שקטה מקבלת ממני משהו אחר מחבורה רועשת, וזה לא אותו נומר בשתי גרסאות.

מה שזה דורש מכם: לא לשבת במעגל סגור. קשת, תמיד. במעגל חצי מהחדר מסתכל על העורף של החצי השני, ואני לא יכולה לעבוד לשני הכיוונים.

איך נראה נומר זוגי שלנו

המבנה קבוע, ואנחנו לא מאלתרות אותו בערב עצמו.

פתיחה: אני לבד, שתים עשרה דקות של מועדון או גו-גו. זה מרים את החדר ומעביר את כולם לאותו מצב.

מעבר: קרן נכנסת בזמן שאני עוד בחדר, ואנחנו חופפות כשלושים שניות. זה הרגע היחיד שבו שתינו נראות יחד, והוא קצר בכוונה — שתי רקדניות במקביל לאורך זמן זה בזבוז של שתיהן.

אמצע: קרן לבד, בורלסק או פאשן, כעשר דקות. החדר יורד בקצב ומתחיל להסתכל במקום לצעוק.

סיום: אני חוזרת ליציאה קצרה, וזה מחזיר את הערב לחבורה. אם יש חוגג — הלאפ דאנס שלו נכנס לפני הסיום ולא אחריו.

סך הכול כארבעים וחמש דקות עם הפסקות. אפשר לקצר, אבל לא כדאי לפצל — הסדר הזה עובד בגלל המעברים.

מה שלא קורה אצלנו

אין מגע ביוזמת האורחים, בשני הפורמטים. בזוגי זה חשוב שבעתיים, כי חבורה גדולה מרגישה שיש יותר מקום לבדוק גבולות — ואין.

הטלפונים יורדים לפני שמתחילים. ואם מישהו בחבורה דוחף אדם שלא רוצה להשתתף, אחת מאיתנו עוצרת את זה בשקט, בלי להעיר לו מול כולם.

ולא מפצלות את הערב לשני חדרים. שתי רקדניות בשני חדרים זה לא מה שאנחנו עושות, וזה נאמר בהודעה הראשונה ולא בדלת.

שלוש טעויות שראיתי בערבים גדולים

לקבוע את המופע על השעה שבה מגיע האוכל. חבורה עם צלחות ביד לא מגיבה, ובמועדון תגובה היא חצי מהעניין. עשרים דקות אחרי — אחרת.

להושיב את כולם ולבקש שקט. זה בדיוק ההפך ממה שצריך. מועדון עובד על חדר ער, לא על קהל תיאטרון. מי שרוצה שקט צריך לקחת בורלסק, לא אותי.

לחכות עם המופע עד חצות. בחצי מהמקרים הבניין כבר לא מרשה באס, ובחצי השני החבורה כבר לא באותו מצב. עשר עד אחת עשרה זה החלון.

קיץ: חצרות ובריכות

בקיץ חלק גדול מהערבים שלי עובר החוצה, וזה דווקא מקום טוב לסגנון שלי.

בחצר אין שכן מתחת לרצפה, אפשר באס אמיתי עד עשר, ויש מקום לתנועה רחבה. מה שצריך: משטח קשיח ויבש, לא דשא ולא קרמיקה רטובה ליד בריכה, ותאורה בגובה העיניים ולא רק מהקיר מעל.

ואם רוב האורחים במים בשעת היציאה — חצי מהם מפספסים. עדיף לתאם אותה סביב האוכל ולא סביב הבריכה.

מה כדאי לכתוב בהודעה

שעה, מקום, כמה אתם, וסולו או זוגי. אם זה זוגי — תגידו גם אם יש חוגג אחד או שזה ערב כללי, כי זה משנה את הסדר שלנו.

ואם אתם מתלבטים בין סולו לזוגי: עד עשרה אנשים סולו מספיק לגמרי. מעל חמישה עשר — זוגי נותן פי כמה, ולא בגלל המספר אלא בגלל שהחדר מתפצל וצריך משהו שמחזיק אותו.

מה קורה כשהחבורה כבר שתויה

זה החדר שאני מקבלת הכי הרבה, אז נדבר עליו בפתיחות.

מסיבת רווקים בחצות היא חבורה שכבר שעתיים בעניין, ואני דווקא בנויה לזה — סגנון מהיר לא דורש קשב מדויק, הוא דורש אנרגיה, ואותה יש שם בשפע.

מה שכן: אחרי גבול מסוים החדר מפסיק לראות. אם החבורה שותה מהשעה שבע, בחצות חצי מהאנשים לא ירשמו כלום, וזה חבל בעיקר לכם. לכן אני ממליצה לשים אותי סביב עשר עד אחת עשרה — בשעה הזאת עדיין יש גם אנרגיה וגם קשב.

ומה שאני מבקשת בכל מקרה: אדם אחד בחבורה שנשאר צלול עד סוף החלק המרכזי, פותח לי את הדלת ויודע את הלוח. לא כל הערב, רק עד שהחלק החשוב נגמר.

אזורי העבודה שלי

כל גוש דן והמרכז: תל אביב, פלורנטין, רמת גן, ראשון לציון והרצליה. וכל אזור הפעילות בתיאום רגיל.

המחיר כמו בכל הקטלוג: 800 סולו, 1,400 זוגי. תשלום במזומן בסוף.