ספיר ברקוביץ'

איך נראה מופע שלי

אני לא רוקדת. אני הולכת, עומדת ומסתובבת — וזה בית ספר אחר לגמרי. עבדתי על הרמפה מגיל שבע עשרה, ושם לומדים דבר אחד: איך למלא חדר בלי לעשות כמעט כלום.

הפאשן שלי בנוי על הליכה. יש קו, יש עצירה, יש סיבוב, ויש רגע שבו אני פשוט עומדת ומסתכלת. מי שרגיל למופע עם הרבה תנועה נבהל בהתחלה ואז מבין — כי בשקט הזה מסתכלים הרבה יותר.

אני 175 סנטימטר עם מבנה מודלי, בלי קעקועים ובלי פירסינג. הגוף נשאר נקי לחלוטין, וזה חלק מהאסתטיקה ולא סתם עובדה. בקו הפאשן כל פרט מיותר שובר את התמונה.

למי אני הכי מתאימה

אירועי אופנה, פתיחות, צילומים, אירוע חברה עם קהל מעורב. אני מהבטוחות בגלריה — במופע שלי אין שום אלמנט שיגרום למישהי בחדר להרגיש לא בנוח.

יום הולדת שרוצה להיראות יקר. וילות, סוויטות, מלונות עם חלון גדול — שם התמונה עובדת בלי שאצטרך לעשות כלום.

למי אני פחות מתאימה: חבורה שרוצה אינטראקציה, צחוק ורעש. אני לא עובדת עם הקהל, אני עובדת מולו, וזה לא מה שמחפשים בכל ערב.

איפה זה עובד הכי טוב

אני צריכה מסלול. לא במה — מסלול: שלושה עד ארבעה מטר שאפשר ללכת בהם בקו ישר. בסלון צר אני עושה שני צעדים ומסתובבת, וזה נראה כמו מישהי שמחפשת את היציאה.

ואור. הפאשן שלי חי על צללים נקיים, ולכן מנורה צדדית חזקה עדיפה על חושך. עובדת ברמת אביב, הרצליה, נווה צדק, הצפון הישן, רעננה וכפר סבא.

מה אני לא עושה

לא עושה לאפ דאנס ולא מופע אינטראקטיבי. אם ביקשתם ממני לשבת על ברכיים של מישהו — זה לא קרה ולא יקרה, ואני אומרת את זה בהודעה ולא בדלת.

לא נוגעים בכנפיים. הן בעבודת יד, נוצה אחת שנתלשת נראית מיד, והן עולות כמו שלושה מופעים.

לא מצלמים, ולא נוגעים בי בלי הזמנה. המופע נגמר כשהוא נגמר, בלי המשך.

איך הגעתי לזה

רמפה מגיל שבע עשרה. תצוגות, קמפיינים, שנתיים במילאנו. בגיל עשרים ואחת התחלתי להבין שהמסלול הזה קצר ושאני לא רוצה להיות זו שנאחזת בו עד הסוף.

למופעים פרטיים הגעתי דרך צילומים. צלם שעבדתי איתו הציע לי ערב אחד, ואני הסכמתי בעיקר מסקרנות. גיליתי שכל מה שלמדתי על הרמפה עובד גם שם, רק שהמרחק קטן פי עשרה וזה משנה הכל.

אני עשרים ושתיים, וזה שלוש שנים שאני עושה את זה. אני עדיין הולכת לתצוגות כשמזמינים, ואני לא מתכננת לוותר על אף אחד מהשניים.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

שתי תלבושות, נעליים גבוהות, והכנפיים אם ביקשתם את המלאך. הכנפיים נוסעות בנרתיק נפרד ולוקחות מקום, אז אני מגיעה במונית.

ממכם: מסלול של שלושה מטר, אור צדדי, ורמקול. המוזיקה שלי היא electronic ו-downtempo, מה שמנגנים בתצוגות.

ורצפה חלקה. עקב חמישה עשר סנטימטר על שטיח עבה זה לא הליכה אלא הישרדות, ואת זה רואים.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

מצפים לריקוד. כתוב אצלי בכל מקום שאני לא רוקדת, ובכל זאת זה קורה. אם רציתם תנועה — קחו מישהי אחרת ואגיד לכם מי.

חדר צר. בלי מסלול אני מאבדת את הכלי המרכזי שלי.

מכבים את כל האורות. אצלי צריך אור. בחושך הקו נעלם ונשארת צללית.

מבקשים את הכנפיים בלי לומר מראש. הן לא נכנסות לתיק רגיל ואני לא סוחבת אותן סתם. תגידו בהודעה ואביא.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

כמה מטר יש ללכת. השאלה הראשונה שלי. שלושה מטר ישרים זה המינימום, ומזה תלוי אם המופע נראה כמו תצוגה או כמו חדר קטן.

איזה אור. מנורה צדדית חזקה, לא חושך. אם אין — אני מביאה תוכנית אחרת.

מה מצפים לקבל. אני שואלת את זה ישירות, כי מי שדמיין מופע אינטראקטיבי יתאכזב, ואני מעדיפה לגלות את זה בהודעה.

רוצים את הכנפיים. צריך לדעת מראש בגלל הגודל, וזה בלי תוספת תשלום.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אתם מקבלים שעה, בקשה לגבי מסלול ואור, ושאלה אם רוצים את הכנפיים.

ביום עצמו אני כותבת כשאני יוצאת. אם הכנפיים איתי, אני מבקשת שמישהו יעזור להכניס את הנרתיק, כי הוא באורך מטר ושמונים ובמדרגות צרות זה קומדיה.

מגיעה לבושה רגיל, מחליפה בחדר צדדי בחמש דקות, ומתחילה. בסוף אורזת, מקבלת תשלום ויוצאת.

מה כלול ומה לא

במחיר: המופע, התלבושת שבחרתם כולל הכנפיים, המוזיקה והנסיעה בגוש דן. בלי דמי שירות ובלי תוספת על תחפושת.

מה שלא: רמקול ותאורה. ואם המופע לצילומים מסחריים — זה תמחור אחר לגמרי ונדבר עליו בנפרד, כי שימוש בתמונות זה לא אותו דבר כמו ערב פרטי.

למה הליכה יכולה להיות מופע

זו השאלה שאני מקבלת הכי הרבה, ולרוב בנימה של «אז מה את בעצם עושה».

על הרמפה יש לך שנים עשר מטר ושלושים שניות, ובזמן הזה צריך למכור בגד לאולם מלא אנשים שראו מאתיים בגדים לפניך. הכלים היחידים הם קצב הצעד, זווית הכתף, מבט ועצירה. אין מוזיקה שעוזרת ואין כוריאוגרפיה להתחבא מאחוריה.

מי שלמד את זה מביא לחדר קטן משהו שרקדנית לא מביאה: היכולת להחזיק תשומת לב בלי לזוז. בערב פרטי זה נראה כמו ביטחון מוחלט, וזה בדיוק מה שאנשים זוכרים אחר כך.

זה גם למה אני לא מנסה לרקוד. ריקוד בינוני נראה בינוני מיד, והליכה טובה נראית יקרה.

מתי עדיף לכם מישהי אחרת

אם רציתם אנרגיה, אינטראקציה או תנועה — אני לא הבחירה, וזה לא ייפגע בי אם תגידו את זה מראש.

אני אציע יוניט דרור לאנרגיה לטינית, נועה לינדן לפול אמנותי, או אלינה סוקולובה לקו רך יותר.

איך להזמין אותי

שם, שעה, כתובת, כמה אורחים, וכמה מטר יש ללכת. את המטרים אני שואלת תמיד.

מחיר רגיל ובלי מקדמה. את כל הגלריה רואים כאן. ואם אתם לא בטוחים שהחדר מתאים — שלחו תמונה, אני עונה תוך דקה ואומרת ישר, כולל אם התשובה היא שכדאי לכם מישהי אחרת.