יעל שחר

הסגנון היחיד עם דרישה פיזית אמיתית

פול דאנס הוא לא בחירה של אווירה אלא של ציוד. או שיש עמוד, או שאין — ובזה הוא שונה מכל דבר אחר בקטלוג.

הרקע שלי ספורטיבי, ואני עובדת על עמוד שמונה שנים. זה אומר טריקים אמיתיים ולא הישענות דקורטיבית: עליות, היפוכים, ירידות מבוקרות. וזה גם אומר שאני צריכה לבדוק את העמוד לפני שאני עולה עליו.

איזה עמוד מתאים ואיזה לא

שלושה סוגים, ורק אחד מהם באמת עובד.

עמוד מקצועי מקובע — מוברג לרצפה ולתקרה או לתקרה בלבד. עליו אפשר הכול, כולל היפוכים. אם יש לכם כזה — כתבו לי דגם או שלחו תמונה.

עמוד לחיץ — נשען בלחץ בין רצפה לתקרה, בלי הברגה. עליו אני עובדת רק בתנועות נמוכות ובלי היפוכים, וגם אז אחרי בדיקה. לא כי אני זהירה מדי אלא כי תקרה מגבס וגובה של שני מטר שמונים הם שילוב שאני מכירה.

עמוד דקורטיבי — כזה שהותקן לצילומים או כרהיט. עליו אני לא עולה בכלל.

הבדיקה שלי לוקחת דקה ואני עושה אותה בעצמי כשאני מגיעה. אם העמוד לא בטוח — אני אומרת את זה מיד ועוברת לפורמט אחר, בלי לקצץ מהמחיר ובלי דרמה.

ומה אם אין עמוד בכלל

זה המצב ברוב הבתים, וזו הסיבה שאני עושה עוד שני סגנונות.

פאשן הוא הראשון, והוא הפוך מפול דאנס: לא ריבוע אלא קו. אני צריכה מסלול ישר של ארבעה עד חמישה מטר ברוחב מטר וחצי, ואת האור מהצד. שם אין אקרובטיקה בכלל, יש הליכה, עצירות וסיבוב.

השני הוא מועדון, וזה מה שאני עושה כשהחבורה גדולה והחדר רועש. שם צריך שלושה על שלושה מטר ורמקול עם באס.

אז אם אתם לא בטוחים מה יש לכם — פשוט תכתבו לי מה יש בחדר, ואני אגיד מה מתאים. זה לא משנה את המחיר.

מה צריך סביב העמוד

גם כשהעמוד תקין, סביבו צריך מקום.

מעגל פנוי של מטר וחצי לכל כיוון, בלי שולחן זכוכית ובלי מנורת רצפה בטווח. ורצפה קשיחה — שטיח מתחת לעמוד הוא לא בעיה בטיחותית אלא בעיה של אחיזה, כי אני יורדת עליו.

ועוד דבר שאנשים לא חושבים עליו: העמוד צריך להיות נקי. קרם, שמן או תרסיס שנשארו עליו מהפעם הקודמת הופכים אותו לחלקלק, ואת זה אי אפשר לתקן בזמן אמת. מטלית ומעט אלכוהול לפני שאני מגיעה פותרים הכול.

איך נראה נומר על עמוד

שמונה עד שתים עשרה דקות, לא יותר. פול דאנס הוא מאמץ פיזי רציף, ואחרי שתים עשרה דקות רצופות האיכות יורדת — זה נראה, ואני מעדיפה לעצור בשיא.

המבנה קבוע: פתיחה על הרצפה, עלייה ראשונה, ירידה, ואז שני-שלושה אלמנטים אמיתיים בגובה. בין הטריקים יש עצירות, וזה לא מנוחה אלא חלק מהנומר — האקרובטיקה עובדת רק אם יש בה פאוזות.

מה שאני מוסיפה לערב ארוך: חלק שני על הרצפה או בפאשן, אחרי הפסקה. שני נומרים על עמוד ברצף זה כבר לא מרשים אלא מעייף, גם לצופים.

מה קורה כשהעמוד לא עובר בדיקה

זה קורה בערך בערב אחד מארבעה שבהם יש עמוד, ואני מעדיפה שתדעו מראש איך זה נראה.

אני מגיעה, בודקת, ואם משהו לא בסדר — אומרת מיד ובשקט, בלי הצגה מול החבורה. אחרי זה אנחנו עוברים לפאשן או למועדון, ואם החדר קטן — ללאפ דאנס. הערב לא נשבר, פשוט נראה אחרת.

מה שלא קורה: אני לא עולה בכל זאת «רק קצת». עמוד לחיץ שזז מילימטר בבדיקה יזוז חמישה כשאני עליו, וזה כבר לא תיקון של ערב אלא של כתף.

איזו חבורה מקבלת מזה הכי הרבה

חבורות שרוצות לראות משהו שקשה לעשות. פול דאנס עובד הכי טוב על קהל שמבין שזה ספורט: אנשים מתחילים לספור סיבובים, ומגיבים בקול כשמשהו מצליח.

מצוין למסיבת רווקים בלופט או בבית עם עמוד, וליום הולדת של חבורה צעירה. בפאשן — גם לערבים מעורבים ולאירועים שבהם רוצים משהו נקי ולא צמוד.

פאשן: מה זה בעצם

הסגנון השני שלי, וזה שאני עושה הכי הרבה בפועל — פשוט כי עמוד יש למעטים.

פאשן בנוי על קו ולא על שטח: הליכה לאורך מסלול, עצירה, סיבוב, חזרה. הוא נראה פשוט וקשה בדיוק בגלל זה — אין טריק שמסתיר חוסר דיוק, והכול נשען על תנועה נקייה ועל אור.

מה שהוא נותן לחדר: אפשר לצפות בו מכל זווית, הוא לא פונה לאדם מסוים, ואפשר להמשיך לדבר תוך כדי. לכן בערב מעורב זה בדרך כלל מה שאני מציעה, גם אם יש עמוד.

מה שהוא דורש מכם: מסלול ישר, אור מהצד ולא מהתקרה, ורצוי קיר נקי מאחור. סלון עם ספה באמצע לא מתאים — צריך פרוזדור פנוי.

שלושה דברים שלא יקרו

לא עולה על עמוד שאני לא בטוחה בו, גם אם מבקשים. לא עושה טריקים אחרי ששתיתי, ולכן אני לא שותה בערב שיש בו עמוד. ואין מגע ביוזמת האורחים — זה נכון אצלי כמו בכל הקטלוג.

ועוד דבר קטן: אני לא נותנת שיעור. אנשים לפעמים מבקשים «רק לנסות», וזה בדיוק המקום שבו נגמרים ערבים בפריקת כתף.

מה החבורה רואה ומה היא מפספסת

פול דאנס הוא הסגנון היחיד שבו הקהל מגיב לקושי ולא רק לתמונה, ויש לזה תוצאה מעשית.

אנשים שמבינים מה קשה מגיבים בקול ברגע הנכון, וזה מזין את הנומר. אנשים שלא מבינים מסתכלים בשקט, ואז אותו טריק בדיוק נראה פחות. לכן אני עושה משהו קטן בהתחלה: מסבירה בשתי מילים מה עומד לקרות. לא הרצאה, שתי מילים.

מה שזה נותן: החדר יודע מתי להסתכל, ואף אחד לא מפספס את החלק שהכי קשה כי בדיוק באותה שנייה הסתובב לקחת בירה.

ציוד: מה עליי ומה עליכם

עליי: בגד גוף, שורטס קצרים לעבודה על עמוד, מחוך רך, עקב שקוף לחלק שעל הרצפה, וברכיות. הכול שלי ובתיק אחד.

עליכם: העמוד עצמו, אם יש, ומטלית לניגוב שלו. וזה הכול — לא צריך מזרן, לא צריך מגן ולא צריך שום ציוד ספורט.

מה שכן שווה לדעת: לפני עלייה אני משתמשת באחיזה, ובחלק מהמקרים מדובר בחומר שמשאיר עקבות לבנות על העמוד ועל הרצפה. זה יורד במים, אבל אם הרצפה שלכם רגישה — תגידו מראש ואני אעבוד בלעדיו, בתנועות נמוכות יותר.

איפה אני עובדת הכי הרבה

כל אזור הפעילות. הכי הרבה שם שיש לופטים ובתים עם עמוד: תל אביב, פלורנטין, רמת גן והרצליה.

המחיר כמו בכל הקטלוג, גם אם התברר שהעמוד לא מתאים ועברנו לפאשן. תשלום במזומן בסוף.