אדלה גוטמן

איך נראה מופע שלי

אני שלושים ושלוש, ואת זה אני מכניסה לעבודה כהון ולא כמשהו להסתיר. הטריטוריה שלי היא מופעי פרמיום ופטיש-גלאם, ושניהם נשענים על אותו דבר — שליטה בקצב.

המופע המרכזי שלי הוא משיכה איטית של כפפת לטקס ארוכה שנמשכת ארבע דקות. ארבע דקות זה הרבה מאוד זמן כשלא קורה כלום אחר, וזה בדיוק העניין: בסוף שלהן אף אחד בחדר לא נושם כמו שצריך.

אני עובדת עם לטקס אמיתי, לא עם חיקוי מבד. זה משנה איך זה נראה, איך זה נשמע וכמה זמן לוקח ללבוש אותו, ואני מסבירה את זה בהמשך העמוד כי זה הפרט שהכי משפיע על הערב שלכם.

למי אני הכי מתאימה

יום הולדת של גבר בשנות הארבעים והחמישים, ערב זוגי, סוויטה במלון. מקומות שבהם יש זמן ואין מי שממהר.

אירוע חברה מצומצם בגרסה בלי לטקס — יש לי קו של מחוך ושמלת ערב שעובד באותה אסתטיקה בלי הקצה החד.

למי אני פחות מתאימה: חבורה גדולה ורועשת, וכל ערב שבו יש חצי שעה ואז ממשיכים הלאה. אצלי חצי שעה זה בזבוז של מה שאני יודעת לעשות.

איפה זה עובד הכי טוב

חדר עם כורסה, אור נמוך מאוד ורצפה נקייה. אני לא צריכה מרחב — שני מטר וריהוט טוב מספיקים, וזה עושה אותי קלה להזמנה למרות התלבושת המסובכת.

עובדת ברמת אביב, הרצליה, הצפון הישן, נווה צדק, לב העיר ורעננה. במלונות הרבה, ולצימרים בשמחה.

מה אני לא עושה

אני לא דומינה. אני יוצרת תדמית של כוח ואיטיות, וזה משחק ולא שירות. אין סשן, אין כאב, אין קשירה ואין שום דבר מעבר למופע. אני כותבת את זה בהודעה הראשונה לכל אחד, ולא רק למי שנשמע חשוד.

לא נוגעים בלטקס. הוא נקרע מציפורן, ובגד אחד עולה יותר משני מופעים.

לא מצלמים, ולא נוגעים בי בלי הזמנה. המופע נגמר כשהוא נגמר.

איך הגעתי לזה

התחלתי בעשרים וארבע, מאוחר יחסית. לפני זה עבדתי בניהול אירועים, וזה נשמע רחוק אבל זה בדיוק מה שנתן לי את הראש לעבודה הזאת — אני יודעת לקרוא חדר לפני שנכנסתי אליו.

הלטקס הגיע בשנה השלישית ובמקרה. הזמינו אותי לצילומים לחנות שמוכרת אותו, ובאותו יום הבנתי שהחומר הזה עושה חצי מהעבודה במקומי — הוא מושך מבטים לפני שהתחלתי לזוז.

אני עובדת תשע שנים. פחות ערבים מהצעירות, ולא בגלל שאין ביקוש אלא כי מופע כזה לא עושים ארבע פעמים בשבוע ומצפים שיישאר חד.

מה אני מביאה ומה צריך מכם

לטקס או מחוך לפי מה שבחרתם, כפפות אופרה, מגפיים, נעליים והמוזיקה — trip-hop, dark jazz, אלקטרוניקה איטית.

ממכם: חדר צדדי לעשרים דקות. אצלי זה לא נימוס אלא הכרח — לטקס לא נלבש מהר, ואם ימהרו אותי המופע ייצא רע.

ואור נמוך מאוד. מנורה אחת בצד, אור תקרה כבוי. באור לבן חזק לטקס נראה כמו תחפושת מחנות, ובאור חם הוא נראה כמו מה שהוא.

טעויות שאנשים עושים כשמזמינים אותי

מניחים שהלטקס אומר משהו נוסף. הוא לא. אני כותבת את זה מראש, ואם השאלה חוזרת בערב אני מסיימת ויוצאת.

לא מפנים חדר להתארגנות. עשרים דקות זה מינימום, ובפינה מאחורי דלת אני לא יכולה ללבוש לטקס בכלל.

אור מלא. הורג את החומר ואת המופע יחד.

מבקשים לקצר לחצי שעה. אז אני מוותרת על הקטע שבגללו הזמנתם אותי. עדיף לקחת מישהי שעובדת מהר.

מה אני שואלת אתכם לפני שאני מאשרת

יש חדר צדדי. השאלה הראשונה, ואצלי היא חוסמת. בלי חדר אני מגיעה במחוך במקום בלטקס, וזה מופע אחר.

כמה אפשר להחשיך. אם אור התקרה לא נכבה, חצי מהאפקט הולך.

מי בחדר וכמה זמן יש. אני צריכה קהל שמסוגל להסתכל ארבע דקות ברצף, ושעה שלמה ולא חצי.

מה מצפים לקבל. את זה אני שואלת ישירות, כי בסגנון שלי אי הבנה יקרה לשני הצדדים.

מה קורה מרגע שסיכמנו ועד שאני בדלת

אחרי שסגרנו אתם מקבלים שעה, בקשה לחדר צדדי, בקשה לגבי תאורה, ומשפט על מה המופע כולל — ומה לא.

ביום עצמו אני יוצאת מוקדם. מגיעה במעיל ארוך מעל הכל, כי לטקס ברחוב מושך תשומת לב שלא צריך לאף אחד — לא לי ולא לכם.

נעלמת לחדר לעשרים דקות, יוצאת ממנו כבר בדמות, ומשם המופע. בסוף מחליפה בחזרה, מקבלת תשלום ויוצאת בשקט.

מה כלול ומה לא

במחיר: המופע, התלבושת כולל הלטקס, המוזיקה והנסיעה בגוש דן. בלי תוספת על התחפושת ובלי דמי שירות.

מה שלא: תאורה ורמקול. ואם הלטקס נקרע כי מישהו משך אותו — זה כן עולה, ואני אומרת את זה מראש כדי שלא תהיה הפתעה. זה קורה נדיר, וכשזה קורה זה יקר.

למה לטקס עובד אחרת מכל בד אחר

זו לא גחמה של סגנון, וכדאי להבין את זה לפני שמזמינים אותי — כי חצי מהבקשות שלי נובעות מזה.

לטקס עובד על השתקפות. הוא לא מקבל אור אלא מחזיר אותו, ולכן הוא נראה מדהים ממנורה אחת בצד ונראה כמו פלסטיק זול תחת אור תקרה. זו הסיבה שאני מתעקשת על תאורה, וזו הבקשה היחידה שאני חוזרת עליה פעמיים.

הוא גם לא נלבש כמו בגד. צריך אבקה או סיליקון, צריך זמן, וכל תנועה חפוזה קורעת אותו. עשרים דקות בחדר צדדי זה לא פינוק אלא בדיוק כמה שזה לוקח, ומי שלא הפנה חדר מקבל ממני מופע במחוך במקום.

ויש לו צד שאף אחד לא חושב עליו: הוא משמיע קול. תנועה איטית בלטקס נשמעת, וזה חלק מהאפקט — עוד סיבה למה טלוויזיה דולקת ברקע הורסת לי את המופע יותר מאשר לרקדנית אחרת.

מתי עדיף לכם מישהי אחרת

אם הערב קצר, רועש או צעיר — לא אני. אני אציע לנה הופמן לאנרגיה עירונית או יוניט דרור לחבורה גדולה.

ואם אהבתם את הקו אבל רוצים גרסה אחרת — אסתר קפלן עובדת נואר כהה, ומיכל רוזן עושה את הקצב האיטי בלי הקצה של הלטקס.

איך להזמין אותי

שם, שעה, כתובת, כמה אורחים, ויש חדר צדדי או אין. על החדר אני שואלת תמיד וזה חוסם אצלי.

מחיר רגיל ובלי מקדמה. את כל הגלריה רואים כאן. ואם אתם מתלבטים בין הלטקס למחוך — תארו לי את החדר ואת הקהל, ואני אגיד מה ייראה שם טוב יותר.